החלטה
המבקשת הגישה כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של היזק לרכוש במזיד, אחזקת סכין למטרה לא כשרה, ואיומים.
כתב האישום מגולל שלושה אישומים ביחס לביצוע העבירות הנ"ל ב-3 מועדים שונים. עפ"י המפורט בפרק העובדות, בתאריך 2.10.11 גרם המשיב נזק לרכבו של המתלונן שעה שחנה בסמוך לביתו של האחרון. לפי האישום השני, ביום 7.10.11 הגיע המשיב למוקד הרפואי בו עובד ד"ר סמואל דאוד, קרוב משפחה של המתלונן, ותוך כדי שהותו שם שלף סכין מכיסו והחל לאיים על הרופא בפגיעה שלא כדין במתלונן, בכך שאמר לו, אני אהרוג אחד מהילדים שלו (של המתלונן) או אני אפגע בו אישית או אהרוס לו את הבית ואתם תהיו מבסוטים שיהיה אצלו אסון בבית.
באותו מעמד המשיך המשיב לאיים כי יפגע בעצמו ואכן מימש את האיום ופצע את ידו השמאלית באמצעות הסכין בה החזיק.
עפ"י המפורט באישום השלישי, מספר ימים לאחר האמור לעיל, ביום 12.10.11 בשעת לילה, איים המשיב על המתלונן ואשתו שעה ששהו במרפסת ביתם בכך שצעק במבט ישיר לעברם, "אני אעשה מה שאני רוצה, אני ארצח בלי שאף אחד ידע, תעשו כמוני", וזאת בכוונה להפחידם.
בדיון קודם אשר התקיים בפניי טען הסניגור לגבי העדר ראיות ו/או חולשה בעוצמת הראיות לגבי האישומים המיוחסים למשיב.
עוד טען הסניגור לגבי העדר עילת מעצר, שכן לאחר התקרית אשר ארעה במוקד הרפואי, נשוא האישום השני, המבקשת לא ביקשה לעצור את המשיב, דבר המלמד על העדר מסוכנותו.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לכל שלושת האישומים.
ביחס לאישום הראשון, אני סבורה כי הודעת הרופאה הפסיכיאטרית, אף שאיננה עדת תביעה בשלב זה, אינה כוללת הפרה של חיסיון רפואי, שכן המידע אשר נמסר אינו חוסה בצילו של החיסיון. כך או כך, וגם אם אתעלם מהודעת הרופאה בהקשר זה, די בדברי המתלונן כי הבחין בסימני צבע אשר נשפך על רכבו המובילים מהרכב לביתו של המשיב, כדי לבסס את הראיות ביחס לאישום הראשון.
אעבור כעת לאישום השני ואומר, כי די בהודעה של ד"ר דאוד, וגם חלק מדבריו של המשיב עצמו בחקירתו במשטרה, כדי לבסס ראיות לכאורה ביחס לעבירת האיומים ואחזקת הסכין למטרה לא כשרה.
ביחס לאישום השלישי טען הסניגור, בין השאר, כי האיום לא הופנה כלפי המתלונן ואשתו ואולם חומר הראיות מצביע אחרת.
מצב בו נמצאים המשיב וכן המתלונן ואשתו בלי אנשים נוספים בסביבה, ושעה שהמשיב מפנה מבט ישיר כלפי המתלונן ואשתו כאשר אמר את הדברים המיוחסים לו, מבססים בשלב זה את האמור בכתב האישום כי האיומים היו מופנים כלפי המתלונן.
כמובן, שאם ניקח בחשבון את הסדר הכרונולוגי של הארועים נשוא כתב האישום נראה, כי האיום נשוא האישום השלישי אכן היה מופנה כלפי המתלונן כחלק מסדרת הטרדות של המשיב כלפי המתלונן.
מכלול העובדות של כתב האישום מלמדות על הטרדות מתמשכות של המשיב כלפי המתלונן. ואולם די מבחינתי באישום השני בו החזיק המשיב בסכין ותוך כדי כך איים כי יפגע פגיעה של ממש במתלונן ובבני ביתו, מקימים עילת מעצר אשר מצדיקה את המשך מעצרו.
בהקשר זה אבקש להוסיף, כי המשיב לא היסס להשתמש בסכין ולממש את האיום לפגוע בעצמו כאשר פצע את ידו השמאלית.
עובדות האישום השני מלמדות על מסוכנות במדרג גבוה.
אם נוסף לכך את הנתונים המפורטים בחווה"ד הפסיכיאטרית לגבי מצבו הנפשי של המשיב, המסקנה היא, כי המשיב הוא חסר מעצורים ומסוכן כלפי המתלונן.
אשר על כן אני קובעת, כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר בעניין דנן.
חלופת המעצר אשר הועלתה בשלב זה כוללת מעצר בית בביתו בפיקוח אשתו.
חלופה זו אינה מקובלת עליי, שכן אין בה כדי לאיין את המסוכנות כלפי המתלונן המתגורר בשכנות למשיב. במאמר מוסגר אוסיף, כי ספק אם אשתו של המשיב תוכל להוות מפקחת ראויה והרי לא עלה בידה בעבר כדי למנוע את המעשים אשר עשה המשיב כמתואר בכתב האישום.