מדינת ישראל נ' עבד אל כרים(אסיר)

החלטה

ביום 4/9/11 הוריתי על מעצרו של המבקש (להלן: "הנאשם") עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת דיון בערר שהגיש הנאשם.

בפניי עתירת הנאשם לשחררו לחלופת מעצר. הטעמים שהנאשם מעלה בבקשתו הינם: חלוף זמן של כ – 6 חודשים מאז נעצר עד תום ההליכים, מבלי ששמיעת הראיות בעניינו התחילה; הדיון בתיק העיקרי נקבע לשתי ישיבות במהלך חודש 2/12 ואין כל צפי שיסתיים בישיבות הנ"ל; המדובר באדם צעיר עם עבר פלילי שאינו מכביד; בתיק קיים תסקיר שירות המבחן שמאמץ את חלופת המעצר המוצעת; אביו של הנאשם (שותפו לביצוע עבירה) שוחרר למעצר בית וערר המדינה על כך נדחה; נערך הסכם סולחה בין שתי המשפחות והן מתגוררות באותו כפר ולא התפתחו מחלוקות נוספות.

המדינה מתנגדת לבקשה ומעלה את הטיעונים הבאים: אין עילה על פי החוק לשנות את ההחלטה בדבר מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים; הדיון בתיק העיקרי נדחה לבקשת ההגנה וזו הסיבה העיקרית שעד היום לא החלו שמיעת הראיות; ריבוי העדים בתיק העיקרי הינו מאחר ומדובר בשני תיקים שאוחדו (הנאשם ואביו); אין נימוק ממשי שמתייחס לקשיים שהנאשם נתקל בהם במעצרו; במסגרת דחיית הערר שהגישה המדינה על ההחלטה לשחרר את אביו של הנאשם מהמעצר, הדגיש בית המשפט המחוזי כי קיים הבדל בין אביו של הנאשם לבין הנאשם עצמו, ובכך הצדיק את שחרור האבא לחלופה; למרות שמדובר בבחור צעיר, הרי קיימות שתי הרשעות קודמות שאחת עניינה פציעה באמצעות סכין והשנייה החזקת סכין; העבירות נשוא כתב האישום שבפנינו בוצעו על ידי הנאשם כאשר תלוי ועומד נגדו תנאי בר-הפעלה מבלי שהדבר הרתיעו; שירות המבחן ציין בדו"ח שלו כי המדובר במסוכנות ואי לקיחת אחריות; לבסוף צוין כי החלופה המוצעת הינה אותה חלופה אליה שוחרר אביו של הנאשם שהינו שותפו בדבר העבירה.

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

בהחלטה שנתתי ביום 4/9/11, הדגשתי את השיקולים שהביאו אותי לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. באותה החלטה תיארתי כיצד המשיב התווכח מילולית עם קטין ובעקבות כך ניגש אל ביתו, נטל סכין והביאו בכוונה לדקור את הקטין. הנאשם אכן דקר את הקטין מספר פעמים בגופו, דבר שיכול להביא לתוצאה טראגית. באותה החלטה הבהרתי כי לא מדובר בהתנהגות של התפרצות זעם אקראית, אלא מדובר בתכנון וביצוע דקירה במחשבה תחילה ויש לתת לכך את המשמעות המתבקשת.

לאמור בפסקה הקודמת יש להוסיף שבית המשפט המחוזי דחה את הערר של הנאשם, תוך שהוא מדגיש את קיומה של עילת המעצר ודחיית חלופה כלשהי.

בכל הקשור להתקדמות התיק הפלילי והזמן שחלף מאז נעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אציין כי במכלול הנתונים שהובאו בפניי, אין לומר שעבר זמן ניכר שמצדיק התערבות בהחלטה הנ"ל. יחד עם זאת, לאחר שיתקיימו שתי ישיבות ההוכחות הקבועות לחודש 2/12, ניתן לשוב ולבדוק את התקדמות התיק העיקרי.

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטה זו אל ב"כ הצדדים באמצעות הפקס ותעביר העתק החלטה אל השב"ס.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ב, 29 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: