מדינת ישראל נ' עבד אל כרים

פסק דין

הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירת התנכלות מינית, בהתאם לסעיפים 3(ב) + 5(ב) לחוק מניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998.

בהתאם לעובדות כתב האישום, במועדים הרלוונטיים, הנאשם, בן 43 בעת הרלוונטית עבד כרוקח בבית מרקחת "מכבי פארם" בחולון, והמתלוננת, בת 21 אז, עבדה בבית המרקחת כסייעת.

בתאריך 16.3.2009 בעת שהנאשם והמתלוננת שהו ביחידות בחדר קבלת קהל, הטריד הנאשם את המתלוננת בכך שהעביר את ידו מעל ישבנה ולאחר מכן אחז בישבנה.

בהמשך לכך, כאשר ניסתה המתלוננת להתחמק מהנאשם וניסתה לעבור אותו בדרכה ליציאה, כאשר פניה מוסטות אל הקיר, שב הלה והטרידה מינית בכך שנצמד אליה וחיכך את איבר מינו בישבנה.

בין הצדדים נקשר הסדר טיעון אשר במסגרתו, כאמור, כתב האישום תוקן, והוסכם על פיצוי בסך של 15,000 ₪. הצדדים נחלקים באשר לשאלת הרשעתו של הנאשם בדין.

תסקיר שירות המבחן

הנאשם בן 46, תושב הכפר נחף שבצפון הארץ, ללא עבר פלילי, נשוי ואב ל – 4 ילדים. הוא עובד כרוקח שכיר בבית מרקחת של קופת חולים "מכבי". הנאשם נטל אחריות מלאה לביצוע העבירה. לדבריו, עבד במשמרות משותפות עם המתלוננת ונרקם ביניהם קשר ידידותי קרוב, אשר גרם לו לפרש בצורה מוטעית את טיב הקשר ביניהם. הוא הביע צער וחרטה בגין התנהגותו והבין כי נגרם למתלוננת עוול ונזק נפשי. הנאשם הדגיש כי פעל מתוך חוסר שיקול דעת ומבלי שבחן את משמעות ותוצאות התנהגותו.

הנאשם ציין כי הוא בוש בהתנהגותו ולא חשף את המקרה בפני בני משפחתו.

שירות המבחן התרשם מאדם נורמטיבי ומאוזן, אשר משקיע מאמצים בעבודתו ומנהל מערכת יחסים משפחתית נורמלית, ללא התרשמות ממאפיינים עברייניים, או אלימים. כן התרשם שירות המבחן מכנות נטילת האחריות וסבר כי האירוע אירע על רקע של חסך מיני הנובע מהמרחק בין מקום העבודה לבין מקום מגוריו.

בשקלול כלל הנסיבות מצא שירות המבחן כי רמת הסיכון הקיימת אצל הנאשם להישנות פגיעות מיניות עתידיות דומות הינה נמוכה.

בפני שירות המבחן הוצג מכתב קופת חולים "מכבי" (נ/1) על פיו היה ויורשע הנאשם בפלילים, תישקל המשך העסקתו בקופה.

נוכח האמור בא שירות המבחן בהמלצה להימנע מהרשעתו של הנאשם בדין ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 250 שעות, ותשלום פיצוי לקורבן.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה ביקש שלא לאמץ את המלצות התסקיר. לטענת המאשימה, החומרה היתירה שבעובדות מקרה זה איננה מצדיקה הימנעות מהרשעה, והאינטרס הציבורי בהרשעה גוברת על האינטרס הפרטי של הנאשם בחפצו להתפרנס. עוד הדגישה המאשימה כי אין זה וודאי כלל כי הנאשם יאבד עבודתו שכן בנ/1 נאמר רק שהמשך העסקתו יישקל.

ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהרשעה. הוא הפנה לכך כי כתב האישום המקורי תוקן באופן משמעותי, הנאשם הודה בשלב מקדמי של המשפט וחסך את עדותה של המתלוננת, וחרטתו ונטילת האחריות הינם כנים ואמיתיים. ב"כ הנאשם ציין שהמדובר במעידה חד פעמית שהתבססה על פירוש שגוי של טיב הקשר, לכך שמסוכנות המינית והסיכוי להישנות המעשים הינו נמוך, ולכך שאם יורשע קרוב לוודאי שיאבד פרנסתו.

עוד הפנה ב"כ הנאשם לבעיותיו הרפואיות העדכניות של הנאשם (נ/2).

דיון

נקודת המוצא של הפסיקה הינה כי מעשים בעל אופן וגוון מיני, במיוחד כאלה הנעשים תוך ניצול יחסי מרות בעבודה - ייענשו בחומרה. ר' בעניין זה ע"פ 2695/93 יוסי שירי נ' מ"י, שם נאמר:

"אין לסבול את התופעה, שלמרבה הצער נפוצה היא, כי מעבידים ואנשים בעלי שררה יפעילו סמכותם על הנתונים למרותם כדי להפיק לעצמם טובת הנאה מינית.