מדינת ישראל נ' עבד אל חי(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון חלקי, בכתב אישום לאחר תיקונו - המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה לפי ס' 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק"), נסיון תקיפה הגורמת חבלה לפי ס' 380 + 25 לחוק, ואיומים לפי ס' 192 לחוק - בנסיבות המפורטות בו.

לא היתה בין הצדדים הסכמה לעניין העונש.

2.בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי הנאשם הינו יליד 1978, ובעברו הרשעות בגין עבירות של גניבת רכב, הפרעה לשוטר (שתי הרשעות) ואיומים.

כתב האישום מגלה עובדות חמורות לפיהן הנאשם תקף וניסה לתקוף את בני משפחתו מדרגה ראשונה, שגידלו אותו, והוא גומל להם על כך באלימות קשה.

בגלל בקשה פשוטה של אמו ממנו לכבות את הטלויזיה – תקף אותה הנאשם בצורה ברוטאלית ע"י חניקתה בצווארה, ומכות בגבה, בראשה ובכתפיה.

מתקיפה זו נגרמו לאם הנאשם חבלות של ממש, ובהן שריטות בצוואר ונפיחות בראש.

בנוסף, איים הנאשם על אמו באמצעות סכין שהחזיק בידו, בכך שיעשה משהו תוך שהוא מצביע לכיוונה ולכיוון הטלויזיה.

גם כשהגיעו השוטרים למקום ואביו מצביע עליו, ובנוכחות השוטרים – זורק הנאשם אבן לעבר אביו, שבמקרה לא פגעה בו, ולו היתה פוגעת – תוצאתה ברורה.

מכתב האישום עולה כי מדובר בתקיפה חמורה של בני משפחה, שלאור גילו של הנאשם ביחס לגילם של הוריו – הכח עמו, והם חסרי ישע מולו.

הפסיקה מתייחסת בחומרה לעבירות של אלימות במשפחה, ונקבע לא אחת שיש להשית בגין עבירות אלו ענישה מחמירה כדי לעקור מהשורש עבירות מכוערות אלו, ולמען יראו ויראו.

בע"פ 2037/92 יצחק בן דוד נ' מ"י, תק-על 92(2) 2877 (1992) - ביהמ"ש התייחס לעבירות אלמ"ב כמכת מדינה, וציווה להגן על הצד המוכה, שלא תמיד עומד לו כוחו להגן על עצמו.

כן יש לתת ביטוי להרתעה על ידי השתת עונש מאסר משמעותי.

אין זו מעידה חד פעמית של הנאשם, כעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות – כשבעברו מס' הרשעות בגין עבירות אלימות ואיומים.

לא בכדי לא התבקש תסקיר שירות המבחן לעניין מסוכנותו של הנאשם, ולא בכדי עצור הנאשם עד תום ההליכים מיום 21.12.09 בגין תיק זה.

התביעה סבורה שברוח הפסיקה והחוק, לאור הארוע ותוצאותיו החמורות – יש להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך שלא יפחת מ-15 חודשי מאסר בפועל כדי להרתיעו ולהרתיע אחרים בכח, וכדי להביע שאט נפש ממעשים אלה.

כן עתר להשית על הנאשם מע"ת ופיצוי למתלוננת (עדת התביעה המנויה 3 ברשימת עדי התביעה).

3.מאידך, טען ב"כ הנאשם כי מטרת הענישה בפלילים אמורה להיות בונה, תוך התייחסות מירבית גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה, ובכך ניתן יהיה להגיע לעונש ראוי מבחינת האינטרס הציבורי.

באופן חריג, נתון הנאשם במעצר מחודש דצמבר 2009, מדובר בתקופה ארוכה ומשמעותית, שהצליחה לטלטל אותו ולהעביר לו מסר חד וברור על משמעות מעשיו.

עניין זה מתחזק נוכח העובדה שמדובר בנאשם שזו הפעם הראשונה בחייו בה הוא חווה מעצר כעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות. המסר שהועבר אליו היה משמעותי ביותר ומגלם בתוכו את האינטרס הציבורי לו עותר ב"כ המאשימה – שהוא הגמול וההרתעה.