מדינת ישראל נ' עבד אל האדי(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה המיוחסות לו בכתב אישום שתוקן וכן בעבירות המיוחסות לו בכתבי אישום מתוקנים שתוקנו וצורפו במסגרת הסדר טיעון והן עבירות של הפרת הוראה חוקית.

במסגרת ההסדר הודיעה התביעה כי תגביל עצמה לענישה של 19 חודשי מאסר בפועל שיכללו הפעלת עונש מאסר מותנה, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת והסנגור יטען באופן חופשי.

נוכח גילו של הנאשם (הנאשם יליד 1991) התבקש תסקיר שירות מבחן.

שירות המבחן סוקר את רקעו של הנאשם, נסיבותיו ומכיל התרשמות לפיה מדובר באדם צעיר שלאורך שנים התקשה להתמיד במסגרות של לימודים ועבודה כשהוא מנהל אורח חיים שולי והתמכרותי.

עוד התרשם שירות המבחן מחוסר בשלות, נקיטת צמצום והכחשת בעיות תוך השלכתן על גורמי שליטה חיצוניים כדוגמת משפחה, סביבת מגורים ורשויות החוק. שירות המבחן התרשם כי על אף מוטיבציה מילולית שביטא הנאשם בשינוי הרי מעשית הינו חסר כוחות ונעדר מסגרת תמיכה שתסייע לו במאמציו וכי הנאשם אינו תופס עצמו כמי שהפנים ערכים שוליים ועבריינים. להערכת השירות בעיתוי זה של חייו הנאשם אינו בשל להליך טיפולי.

תוך שהמאשימה מצביעה על החומרה במעשים וכן על עברו של הנאשם מבקשת ב"כ המאשימה לאמץ את ההסדר ברף שהוצג על ידה מלכתחילה.

הסנגור מבקש ליתן משקל משמעותי לנסיבות חייו של הנאשם, לחייו המאוד מורכבים וכן לעובדת ההודיה, צירוף התיקים ולקיחת האחריות, לקלות ההפרות ומבקש להסתפק בענישה של לא יותר מ- 12 חודשי מאסר הכוללים את המאסר המותנה ולהמנע מהטלת קנס נוכח תקופת המעצר הארוכה ממילא ומצוקת הנאשם.

שקלתי נסיבות העניין וטיעוני ב"כ הצדדים.

מוצאת אני חומרה בכל אחת מהעבירות שבוצעו בכל אחד מהתיקים שבפני.

ככל שהדבר נוגע לכתב האישום המתוקן בתיק שלפני מדובר במי שבתאריך 28.4.10 בשעות הבוקר התפרץ לבית מגורים מבעד לדלת החצר שהיתה נעולה אותה עת ובהמשך גנב פריטים יקרים מהבית: מחשב נייד, מסך טלוויזיה LCD, מכשיר די.וי.די, מערכת סטראו ובושם.

ביהמ"ש העליון הביע דעתו באשר לחומרה של עבירות התפרצות לבית מגורים תוך שהדגיש כי אין להתייחס לעבירות אלה כעבירת רכוש גרידא וזאת נוכח יסוד הליכת האימים אשר גלום בהן, כך למשל בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אורן אואזנה ואח' דברי כב' השופט מלצר:

" לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא עבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות א רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות ש עבירות אלה. הנכה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירו המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצת וקונוטציה שגויה – לסובבים, כאשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באימרה: "ביתו של אדם – מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק בית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם.

נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובן הרכוש בשווי כזה או אחר. דברים ברוח זו נאמרו בע"פ 46/84 מדינת ישראל נ' סבח, פ"ד לח(4) 752, בעמ' 753- 754:

"בעת מתן גזר הדין אסור לבית המשפט להתעלם מעגמת הנפש והבהלה הנגרמות לתושבים שלווים בעטין של עבירות אלה, לחשש של מאות משפחות לעזוב את ילדיהן המפוחדים לבדם בבית בעקבות החוויה הטראומטית שפקדה אותם או את שכניהם, ומהצער שנגרם עקב אובן רכוש בעל ערך סנטימנטאלי. עבריינים אלה, שפוקדים לילה לילה דירה באותה סביבה, מטילים למעשה את חיתיתם על אזור שלם ומשליטים טרור בין תושביו. העונש המוטל בשל מעשים כאלה חייב לתת ביטוי גם להיבט זה, מה שלא ניתן לומר ביחס לעונש שהושת על המשיב במקרה דנן..."

הנה כי כן, הנאשם ביצע עבירות חמורות של התפרצות למקום מגורים וגניבה ובגינם אף התבקש מעצרו עד תום ההליכים והוא שוחרר בתנאים מגבילים שכללו מעצר בית ופיקוח אלקטרוני.

בהמשך, הפר הנאשם פעם אחר פעם, - (בין התאריכים 7.7.10 ועד 1.8.10) - את תנאי השחרור ובעקבות זאת הוגש כתב אישום בת.פ. 7116-08-10 בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

בהמשך, הוגשה בקשה לעיון חוזר ובתאריך 3.8.10 במסגרת הבקשה לעיון חוזר נקבע מפורשות כי נאסר עליו לצאת אף לחצר הבית ולחדר המדרגות אך במספר פעמים בין התאריכים 5.8.10 ועד 15.8.10 חזר והפר הנאשם מספר פעמים את ההוראה החוקית בכך שעזב את מקום מעצר הבית.

הנה כי כן הנאשם חוזר ומפר תנאי שחרור באופן רצידיביסטי ממש תוך שהוא רומס ברגל גסה אמון שניתן לו על ידי בימ"ש אשר משחרר אותו לחלופת מעצר.

מעבר להפרת האמון שמצאה ביטוי פעמים רבות בהפרת ההוראה החוקית, גלום בעבירות אלה יסוד של זלזול בחוק, בבתי המשפט ויש בהן משום חתירה תחת אושיות חברה תקינה.