מדינת ישראל נ' עבד אל גאלי(עציר) ואח'

גזר דין לנאשם 2

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו המיוחסות לו בכתב אישום אשר תוקן לגביו במסגרת הסדר טיעון דיוני כאשר בעת הצגתו הובהר ע"י המאשימה כי אין הסדר לענין העונש והטיעון הנו פתוח.

ערה אני לכך שטרם הסתיים הדיון בעניינם של נאשמים 1 ו- 4. יחד עם זאת בנסיבות בהן הנאשם מעוניין לסיים את הדיון בעניינו נראה לי כי אין הצדקה לגרום לו עינוי דין ולהמתין עד לסיום עניינם של האחרים ורואה אני בכך טעם המאפשר לי לחרוג מהכלל ולסיים הדיון בעניינו של נאשם 2 עוד טרם הסתיים הדיון בעניינם של נאשמים 1 ו- 4.

נסיבות בצוע העבירות –

בתאריך 2/3/11 בשעות הצהרים שהה הנאשם ביחד עם הנאשמים האחרים על גג בנין של מתחם שע"ל טלרד מבלי שהיה בידיהם אישור שהיה בישראל.

שוטר לבוש מדים שהבחין בהם הורה להם לרדת מגג הבניין ובעקבות זאת קפצו הנאשמים מגג הבניין והחלו לנוס מהמקום. שוטר אחר החל דולק אחרי נאשם 4 ומשהתקרב אליו דחף אותו נאשם 4 וכתוצאה מכך נחבל השוטר מחפצים שונים שהיו מונחים במקום ונגרמו לו חבלות.

כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן 2 חודשים אשר הוארך פעם ולכן הנו חב הפעלה בעניינו וב"כ המאשימה מבקש להורות על הפעלתו תוך השתת עונש מאסר בפועל  במצטבר לו.

ב"כ המאשימה מצביע על כך שנאשם 3 שהורשע בעבירות דומות ועברו נקי נדון ל 45 ימי מאסר בעוד שלנאשם שבפנינו הרשעות קודמות .

הסנגור מפנה לנסיבות לקולא כמפורט בטיעוניו ביניהן המצוקה הקשה בה גדל הנאשם ובה שרויה משפחתו אשר מונה הורים ו  21 ילדים. מצוקה זו הביאה אותו להיכנס לישראל במאמציו לחיפוש פרנסה.

באשר לעבירה של הפרעה לשוטר טוען הסניגור לנסיבות מקילות – לרקע לביצועה כאשר הנאשם היה מצוי עם שלושה חברים אשר ברחו מהשוטר והוא כחלק מהחבורה ובתוך ההמולה והבהלה שנוצרה נמלט אף הוא. הסניגור טוען לחומרה מינורית של עבירת ההפרעה לשוטר ומבקש להסתפק בענישה מתונה על דרך הפעלת עונש המאסר המותנה בניכוי ימי המעצר מה שיביא – אליבא דסנגור - לאחידות הענישה עם נאשם 3.

שקלתי נסיבות העניין, טיעוני ב"כ הצדדים , ההלכות הרלבנטיות וכמובן גם הענישה שנגזרה על נאשם 3.

העבירות:

הנאשם הורשע בשתי עבירות אחת מהן עבירת שהייה שלא כדין, עבירה בגינה כבר הורשע ונגזר דינו לרבות מאסר מותנה שהוארך.

לאחרונה נתן בית המשפט העליון את דעתו לעבירת השהייה הבלתי חוקית תוך שאבחן אותה משלוש עבירות חמורות יותר והן ההסעה, ההלנה והעסקה. בין היתר הודגש כי הדילמה ממוקדת בין זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, שיקולים ממין התחום הביטחוני לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמצויה במצב סוציואקונומי בעייתי, ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני (ראו לעניין זה דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל תק-על 2009(2), 1255, להלן: "הלכת פראגין")

בעניין שיקולי הענישה בעבירת השהייה הבלתי חוקית אמר כבוד השופט רובינשטיין את הדברים הבאים:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין". (הלכת פראגין).

ולעניינו: 

הנאשם נוהג באופן רצידיוויסטי וזאת כאשר הוא חוזר ופעם אחר פעם נכנס לישראל שלא כדין. בתחילת שנת 2010 בהיותו קטין על סף בגירות (עת טרם מלאו לו 18 ) ביצע עבירות של גניבת רכב , נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח וכל זאת תוך שהוא שוהה בישראל שלא כדין.

ביהמ"ש לנוער הביא בחשבון אותה עת את עברו הנקי ואת הטענה שנגרר אחר אחרים, את ההודיה ואת הבעת החרטה ותוך מתן משקל לעובדה שאלו הן עבירותיו הראשונות לא החמיר בעונשו ודן אותו ל 4  חודשי מאסר בפועל וכן עונשי מאסר מותנים – ביניהם – 60  ימי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.

מן הסתם הנאשם פרש באופן מוטעה את ההליכה שהלך לקראתו ביהמ"ש וחודשים ספורים לאחר מכן שב ונכנס לישראל שלא כדין .