מדינת ישראל נ' עבאסי

החלטה

בתיק זה הודה הנאשם באישום המיוחס לו, באמצעות סנגורו בישיבה מיום 29.5.13.

בהמשך התקיימו שלוש ישיבות נוספות, באחת מהן נשמע אביו של הקטין שנפגע בתאונה, ובאחרות ביקש הסנגור דחייה על מנת להגיע להסדר.

בישיבה מיום 26.1.14, הופיע בשם הנאשם עו"ד דאוד, הסביר כי הייצוג עבר למשרדו וביקש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו. הנאשם טען כי הודאת הסנגור לא הייתה על דעתו, וכי טען לאורך כל הדרך שאינו אחראי לאירוע התאונה.

הבקשה הועברה לתגובת הסנגור שקיבל את הייצוג, עו"ד חלף, אשר מסר כי הנאשם הודה בפניו באשמה תוך שהוא טוען לאשם תורם מצד הקטין, וכי ההודאה באשמה הייתה על דעתו ומתוך ציפייה להסדר מקל.

המאשימה מסרה כי היא מסכימה לביטול הכרעת הדין בתיק, תוך חיוב הנאשם בהוצאות.

סעיף 153(א) לחסד'פ מאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו, ברשות בית המשפט, וזאת מנימוקים מיוחדים שיירשמו. ככלל, ההלכה היא כי יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו בנסיבות חריגות, כגון מקרים בהם הוכח כי הנאשם הודה שלא מרצונו החופשי, בכפייה או כאשר לא הבין את משמעותה של ההודאה.

במקרה דנן לא נמסרה ההודאה מפי הנאשם, אלא מפי הסנגור, שלא בנוכחותו, והנאשם טוען כי הודאה זו אינה משקפת את רצונו. לאור האמור לעיל, ובהסכמת המאשימה, אני מקבל את הבקשה ומבטל את הכרעת הדין בתיק.

יחד עם זאת, דורשת המאשימה חיוב הנאשם בהוצאות, ודומה כי הדין עימה. בדרך כלל אכן חויבו נאשמים להם ניתנה אפשרות מעין זו בהוצאות ראויות, וזאת גם תוך תשומת לב לשיהוי בהגשת הבקשה ולהליכים שמאז ההודאה ועד ביטולה.

במקרה דנן נמסרה ההודאה לפני קרוב לשנה. בעקבות ההודאה זומן כאמור אביו של הנפגע לתאונה למסירת פרטים בדבר מצבו, והתקיימו עוד ישיבות שנדחו בנסיון להסדר. סבורני כי אכן מדובר בהליכים המצדיקים חיוב בהוצאות, ואם טוען הנאשם כי הדבר נובע מאשמת סנגורו הקודם, יסדיר את הדברים מולו.

אני קובע, אפוא, את התיק להקראה ליום 6.7..14 בשעה 10.

אני מחייב את הנאשם בהוצאות ההליכים בסך 1,500 ₪ לתשלום תוך 60 יום.

אם יושג בין הצדדים הסדר בלא צורך בקביעת התיק לשמיעת ראיות, אשקול ביטול החיוב או הפחתתו.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: