מדינת ישראל נ' עבאס(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים כנגדם בת"פ 13965-09-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה. בהסכמת ב"כ המשיב 2, הוריתי ביום 1.11.10 על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים כנגדו, כך שהחלטה זו מתייחסת אך ורק למשיבים 1 ו- 3.

כתב האישום

ביום 12.9.10 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); וניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין.

בעובדות כתב האישום נאמר כי המשיב 2 נשוי לאחותו של המשיב 1 ושניהם בני דודים של האחים אימן, נזאר ושאדי עבאס (להלן: "אימן", "ניזאר", "שאדי" בהתאמה), בעוד המשיב 3 הנו חברו של ניזאר.

ביום 7.8.10 נפרץ ביתו של אימן ונגנבו ממנו תכשיטים, ארנק וכסף (להלן: "הרכוש"). המשיבים, וכן נזאר ושאדי חשדו כי עבד אל כרים עומרי (להלן: "המתלונן") הוא זה שפרץ לביתו של אימן וגנב את הרכוש. לפיכך, קשרו ביניהם המשיבים, יחד עם ניזאר ושאדי, קשר ביום 13.8.10, שעה 21:50 "לחקור" את המתלונן, לעמת אותו עם חשדם, לדרוש ממנו להתוודות בנוגע לפריצה האמורה, לאיים עליו ולפגוע בו.

בשלב זה, ולשם קידומו של הקשר, אסף המשיב 1 את המתלונן ברכבו והסיע אותו לעבר כביש כורכר בסמוך למטע הזיתים בכפר נחף, כאשר בעקבותיהם נוסעים המשיב 2 ברכבו, נזאר והמשיב 3 ברכב מסוג ג'יפ ושאדי שהגיע לזירה בנפרד מהכיוון השני. בעת שהגיעו למקום, הוציאו המשיבים, נזאר ושאדי את המתלונן מהרכב והחלו "מתחקרים" אותו ודורשים הימנו להתוודות על הפריצה. בשלב זה, גמלה בליבם של המשיבים, נזאר ושאדי, החלטה להמית את המתלונן, והם שפכו עליו בנזין, איימו עליו שאם לא יספר את ה"אמת" הם יציתו אותו. בהמשך אכן הציתו את המתלונן במטרה לגרום למותו. כתוצאה מההצתה, נגרמו למתלונן כוויות בדרגה 2-3 במחצית משטח גופו. יוער כי המתלונן מאושפז עד ליום זה בבית חולים במחלקה שיקומית.

עד כאן עובדות כתב האישום.

טענות המבקשת

ב"כ המבקשת הפנתה לראיות המצויות בתיק החקירה המקימות לשיטתה יסוד סביר להוכחת האשמה. בהקשר זה הפנתה, בין היתר, להתוודות שותף והפללת המשיבים הן בפני המדובב והן בפני החוקר; להודעתו המפורטת של המשיב 1 לגבי אירועי אותו יום, בה הוא קושר עצמו למתלונן ולאירוע אך טוען כי הוא עצמו אינו מעורב; להתוודות המשיב 3 בפני חוקר, בה הוא סיפר על השתלשלות האירועים, אך טען כי הוא עמד בצד ולא התערב ומאוחר יותר חזר לזירה, לקח את בקבוק הבנזין וזרק אותו לפח. עוד הפנתה המבקשת לתיעוד הרפואי; לפלטי השיחות המצביעים על התקשרויות טלפוניות בין המשיבים והאחרים ביום האירוע, ולאמרת המתלונן בפני החוקר טרם כניסתו לניתוח.

לטענת המבקשת מדובר בעבירות המקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. מסוכנות זו אף עולה מהאכזריות שבמעשיהם של המשיבים, מהפגיעות הקשות שנגרמו למתלונן אשר כמעט קיפחו את חייו ושבעטיין הוא עודנו מאושפז בבית חולים, ומהעובדה שהמשיבים בחרו לקחת את החוק לידיהם ולערוך למתלונן "משפט שדה" ללא שמץ של רחמים. בנוסף, נטען כי קיים חשש ממשי ששחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, נוכח העובדה שכל העדים בתיק הם תושבי נחף והמתלונן עודנו מאושפז בבית חולים. לפיכך נטען כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותם של המשיבים פחותה.

טענות המשיב 1

ב"כ המשיב 1 טען כי אין ראיות לכאורה מספיקות לצורך מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים נגדו. לטענתו, הקשר של המשיב 1 לאירוע מסתכם בכך שהוא אסף את המתלונן באותו יום ברכבו. לדבריו, ניזאר ושאדי עקבו אחריו, חסמו את רכבו והורידו את המתלונן מרכבו. בנוסף נטען כי המשיב 1 כלל לא נכח במקום עת הציתו את המתלונן.

לתמיכה בטענותיו אלה הפנה ב"כ המשיב 1 להודעתו של המשיב 3, ממנה עולה כי המשיב 3 אמר לחוקר שהוא אינו יודע אם המשיב 1 ידע שרוצים להצית אותו, אבל כאשר הם שפכו עליו בנזין, המשיב 1 עקף את רכבו של שאדי ועזב את המקום, והוא לא היה כאשר הציתו אותו.

עוד נטען כי השם של המשיב 1 עלה אמנם בעדות המדובב מיום 19.8.10 (ובה הודאת השותף ניזאר), אך לדבריו, גם מעדות זו ניתן ללמוד כי המשיב 1 כלל לא היה מעורב בביצוע העבירה המיוחסת למשיבים. לשיטתו, חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בהודעות חלק מעדי התביעה. כך למשל הפנה להודעתו של ערפאת זורי מיום 14.8.10 (ע.ת 14); להודעתו של רזק עומרי (אבי המתלונן) מיום 15.8.10, ולהודעתו של עז אלדין סעיד (ע.ת 16), מהם עולה כי המתלונן כלל אינו מסבך את המשיב 1 באירוע, אלא אחרים (בניו של אבו פאדי).

באשר להפללת השותף ניזאר את המשיבים, טען ב"כ המשיב 1 כי לאור העובדה שהמשיב 1 סיפר למשטרה את אשר אירע והתעמת עם האחרים, היה רצון עז של האחרים, ביניהם ניזאר, לסבכו ולקשור אותו למקרה. ב"כ המשיב 1 הפנה בענין זה לעמ' 3 החל משורה 49 בהודעת ניזאר מיום 31.8.10, שם אמר ניזאר כי מה שהוא רצה זה להוציא את האחים שלו ולפגוע במשיב 1 בגלל שהמשיב 1 פגע בו מבלי שהוא עשה דבר.

לדבריו, העובדה שבפלט השיחות הוצגו 4 שיחות בין המשיב 1 למשיב 2 לפני האירוע, אין בה כדי להעלות או להוריד, זאת לאור העובדה שהמשיב 2 נשוי לאחותו של המשיב 1 ובשים לב לכך שהשניים תכננו לבלות יחדיו באותו הערב.

עוד הוסיף ב"כ המשיב 1 כי אין בסיס לגרסת המתלונן לפיה במהלך הנסיעה התקשר המשיב 1 ואמר "הנה הבאתי אותו", זאת מאחר וגרסה זו לא תואמת את מחקרי התקשורת ופלטי השיחות של מכשיר הנייד של המשיב 1. ב"כ המשיב 1 הסביר כי לפי עדות המתלונן הרי שהוא אסף אותו ברכבו בסביבות השעה 21:53 (בשים לב לשיחה ביניהם שהתקיימה בשעה 21:49), בעוד שלפני פלטי השיחות, השיחה הבאה שיצאה ממכשיר הנייד שלו היתה בשעה 22:06, בעוד שהמתלונן ירד מרכבו כ- 7 דקות לאחר שאסף אותו, היינו, בשעה 22:00. מכאן מסקנת ב"כ המשיב 1 כי אין בסיס לטענת המתלונן לפיה התקשר המשיב 1 במהלך הנסיעה והודיע "הנה הבאתי אותו".

ב"כ המשיב 1 טען להעדר מסוכנות מצד המשיב 1. לדבריו, המדובר בבחור צעיר ללא כל עבר פלילי.

לסיכום טען ב"כ המשיב 1 כי יש להורות על שחרור שולחו ללא כל תנאי. לחילופין וככל שבית המשפט יסבור כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שבשים לב לחולשת הראיות ועברו הפלילי הנקי של המשיב 1, מן הראוי לבחון חלופת מעצר בעניינו.