מדינת ישראל נ' עבאס ואח'

החלטה לגבי משיב מס' 1

1.לאחר שעיינתי בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי הודעות המתלונן ועדי הראייה, מלמדות בדבר קיומן של ראיות לכאורה לכך שמשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום – פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו – 335 (א) (1) (2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 ו – 382 (א) לחוק הנ"ל ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, מה גם שהסניגור ברוב הגינותו אישר קיומן של ראיות לכאורה.

2.עילת המעצר במקרה דנן נעוצה ביסוד הסביר לחשש, שמא שחרורו של המשיב יסכן ביטחונם של אחרים או יביא להשפעה על עדים כפי שנטען בבקשה שבפניי.

3.עם זאת, מן הראוי לשקול במקרה דנן האם ניתן להבטיח את תכלית המעצר בדרך של שחרור המשיב לחלופת מעצר שתוצע על ידו ולפיכך הנני נעתרת לבקשת הסניגור ודוחה את הדיון בבקשה ליום 12.12.10 בשעה 11.00.

4.עד למתן החלטה אחרת בבקשה ישאר המשיב נתון במעצר.

5.המזכירות תזמן את המשיב באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"א, 01/12/2010 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

החלטה לגבי משיב מס' 2

1.בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של משיב מס' 2 (להלן: "המשיב"), עד תום ההליכים כנגדו.

2.יובהר, כי הסניגור אישר בפניי ברוב הגינותו קיומן של ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום, זאת לצורך שלב זה של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בכתב האישום מיוחסות למשיבים בתיקים זה עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, מכוח סעיפים 334 ו – 335 (א) (1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו – 382 (א) לחוק הנ"ל ואיומים עבירה לפי סעיפף 192 לחוק הנ"ל. בכתב האישום נטען כי המשיב, יחד עם אחרים, תקף את המתלונן, רידאן ביסאן בעת שהוא ואחרים חברו יחד לביצוע התקיפה ונשאו נשק קר וכתוצאה מכך נגרמה פציעת המתלונן וכן במקרה אחר נגרמה חבלה של ממש למתלונן. עוד נטען בכתב האישום, כי המשיב ומשיב מס' 1 איימו על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו ובנכסיו בכוונה להפחידו ולהקניטו.

יצוין, כי עיינתי בחומר החקירה בתיק החקירה ועיון זה מעלה כי אכן קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה העולות בעיקרן מהודעות של המתלונן ושל עדי ראיה.

3.עילת המעצר במקרה דנן נעוצה ביסוד הסביר לחשש שמא שחרורו של המשיב יסכן ביטחונם של אחרים על רקע התנהלותו לכאורה כמתואר בכתב האישום וכן נעוצה עילת המעצר בחשש שמא שחרורו של המשיב יביא להשפעה על עדים, זאת נוכח העובדה שרוב עדי התביעה מתגוררים בכפרו של המשיב – ינוח ג'ת.

4.עם זאת, בהתחשב בעברו הנקי ללא רבב של המשיב, שהינו בחור צעיר בן 19 ונוכח העובדה שחלופת המעצר המוצעת, לפיה ישהה המשיב במעצר בית מלא בביתו של גיסו, חמזה גביש (להלן: "הגיס") המצוי בכפר ירכא שאינו כפרו של המשיב ושל עדי התביעה, זאת בפיקוח של הגיס ושל גורמים נוספים שעברם נקי, הנני בדעה כי מן הראוי לשחרר את המשיב ממעצר, תוך קביעת תנאי נוסף של איזוק אלקטרוני והטלת ערבויות כספיות.

5.לסיכום, לפיכך, הנני מורה על שחרור המשיב ממעצר, זאת בתנאים הבאים:

המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו של חמזה גביש בכפר ירכא, בפיקוח צמוד ומלא של חמזה גביש, ובפיקוח נוסף לסירוגין של ענת גביש, אחותו של המשיב, אמו אמלק עביד ואחיו ענאן עביד (להלן: "המפקחים").

בנוסף, הנני מורה כי המשיב יהיה נתון באיזוק אלקטרוני במהלך מעצר הבית המלא הנ"ל.

המשיב ימנע מיצירת קשר כלשהו עם המתלונן ועם יתר עדי התביעה.

להבטחת קיום תנאי השחרור תומצא ערבות עצמית של המשיב בסכום של 20,000 ₪ וכן ערבויות צד ג' ע"י המפקחים, כל אחת בסכום הנ"ל.

משטרת ישראל תהא רשאית לפקח אחר קיום תנאי מעצר הבית הנ"ל.

המשיב ישוחרר לאחר קיום כל התנאים הנ"ל.