מדינת ישראל נ' עאסלה

החלטה

1.בפניי בקשה מקדמית של הנאשם להורות על ביטול כתב האישום אשר הוגש נגדו בשל קיומו של "סיכון כפול".

2.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 29.7.08, שעה 08:45, שעה שנהג הנאשם בכביש 805 צומת דיר חנא נהג הנאשם ברכבו מבלי שהיה ברשותו רישיון נהיגה בתוקף – בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, וכן מבלי שהייתה לנאשם או לאדם אחר פוליסת ביטוח כדין בגין השימוש ברכב – בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

3.בכתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם – דו"ח מיום 27.9.08 – ואשר נערך על ידי רס"ר נתנאל עזרא נטען כדלקמן:

"בהיותי סטטי בצומת דיר חנא מחוץ לניידת ביחד עם מתנדב דוד מנחם עצרנו את הרכב הנ"ל לביקורת שגרתית. הנהג טען כי אין לו רישיונות ברכב כיוון ששכח אותם בבית. הנהג מסר פרטים בבדיקה נמצאו שגויים. בתחקור ראשוני מולו ומול הנוסעת שהייתה ברכב שהתברר מאוחר יותר כי מדובר באמו כי מדובר בחאפז עאסלה מעראבה. בבדיקת מסוך נמצא כי הנהג לא הוצי רישיון נהיגה מעולם. הנהג זומן לשימוע להשבתה בשלוחת ראש פינה. כמו כן עוכב להמשך טיפול וחקירות בתחנת משגב בגין הזדהות לאחר הכשלת שוטר. יום בהיר. ראות טובה. נהג + נוסעת ברכב. ראה דו"ח פעולה מפורט מצורף".

4.בישיבה מיום 14.3.10, העלה הסניגור טענה מקדמית לפיה היה על המאשימה להימנע מהגשת כתב האישום הנוכחי נגד הנאשם שכן לנאשם עומדת הגנת "סיכון כפול" נוכח העובדה כי הנאשם נשפט בעבר ונגזר דינו, בגין התחזות כאדם אחר במטרה להונות, עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. עבירות אשר התבססו על אותה מסכת עובדות הנטענת בכתב האישום הנוכחי. לבית המשפט הוגש העתק מכתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם בבית משפט השלום בעכו בפני כבוד השופט זיאד סאלח, ת"פ 13235-01-09 (להלן: "התיק הקודם"), וכן העתק מהכרעת דינו וגזר דינו של הנאשם בתיק הקודם.

הסניגור הוסיף וטען כי מסכת העובדות הקיימת בתיק הקודם זהה לחלוטין למסכת העובדות המצוינת בכתב האישום הנוכחי, ועל כן עמד הנאשם, אשר לא היה מיוצג בתיק האחר, בפני סכנת הרשעה ממשית בגין העבירה המיוחסת לו בכתב האישום הנוכחי, וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ), להרשיע נאשם בעבירה אשר לא יוחסה לו בכתב האישום.

5.ב"כ המאשימה, בטיעוניו, שלל את טענת הסניגור לפיה עומדת לנאשם הגנת "סיכון כפול" וטען כי בעוד שהעבירות אשר יוחסו לנאשם בכתב האישום הקודם הינן עבירות המצויות בחוק העונשין, העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום הנוכחי נוגעות לרכיבי התעבורה ומתבססות על פקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970. ב"כ המאשימה אף הוסיף וטען כי העונש אליו עתר ב"כ המאשימה במסגרת הסדר הטיעון בתיק הקודם הינו העונש הראוי במסגרת העבירות לפי חוק העונשין, אולם אין מדובר בעונש אותו יש להשית בגין ביצוע העבירות נשוא התיק הנוכחי שכן רכיבי העבירות בתיק הנוכחי מחייבים את המאשימה לעתור, בין היתר, להשתת מאסר בפועל על הנאשם.

6.טרם אדון בטענת הסניגור לקיומה של הגנת "סיכון כפול", אביא את האמור בכתב האישום הקודם אשר הוגש נגד הנאשם. בכתב האישום הקודם נטען כך:

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום טרם הוציא הנאשם רישיון נהיגה.

ביום 29.7.08 בסמוך לשעה 08:45 בכביש 805 צומת דיר חנא, ביצע רס"ר נתנאל עזרא והמתנדב מנחם דוד (להלן: "השוטרים") משימה של פיקוח תנועה. השוטרים הבחינו בנאשם כשהוא נוהג ברכב וביקשו ממנו להציג מסמכים מזהים. הנאשם הזדהה בפני שוטרים בשמו של עאבד שחאדה פואז, שהינו גיסו של הנאשם על מנת להסתיר מהשוטרים את העובדה שאין בידו רישיון נהיגה.

      הנאשם הודה בתיק הקודם והורשע בו במסגרת הסדר טיעון עם המאשימה, והעונש אשר

הוטל עליו היה על פי הסדר הטיעון.

7.טענת "סיכון כפול" הינה טענה פרי הפסיקה ואין מדובר בטענה המעוגנת בחוק. משמעה של טענת "סיכון כפול" הינו כי הנאשם עמד בעבר ב"סיכון" של הרשעה בשל אותו מעשה, אולם בשל קיומו של טעם כלשהו, שאינו קשור בתביעה, הדיון לא הסתיים בעניינו של הנאשם בפסק דין מרשיע או מזכה (י. קדמי, על סדר הדין הפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום א', מהדורה מעודכנת, תשס"ט – 2009, (להלן: "י.קדמי") עמוד 1335).

8.באשר לנסיבות בהן ניתן לקבוע כי נאשם  עמד בפני "סיכון להרשעה", הרי שנסיבות אלו מתקיימות כאשר:

"כאשר מוגש נגדו כתב אישום, אשר אילו נתקיים בו הדיון עד גמירא, יכול היה להסתיים בהרשעתו, אך זה "נקטע" – נסיבה "שאינה קשורה בתביעה"... – ללא הכרעה. המדובר בנסיבות בהן הוגש כתב אישום בחוק, בפני בית משפט מוסמך".

                           (ההדגשה בקו במקור), (י.קדמי, עמוד 1335) .

9.בענייננו, הוגש נגד הנאשם, בתיק הקודם, בבית משפט השלום בעכו, כתב אישום המייחס לו עבירות של התחזות לאחר במטרה להונות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, המתבססות על הוראות חוק העונשין. בתיק הקודם לא התנהלו הוכחות, שכן הנאשם לא כפר בעובדות אשר יוחסו לו בכתב האישום האחר, אלא הודה, במסגרת הסדר טיעון עם המאשימה, בעובדות אשר יוחסו לו בכתב האישום האחר, הורשע, והוטל עליו גזר דין התואם את הסדר הטיעון אשר גובש בינו לבין  המאשימה.

10.עיון בכתב האישום הקודם מלמד כי בעובדות כתב האישום צוין מפורשות כי הנאשם נהג כשלא היה ברשותו רישיון נהיגה כדין. במסגרת תשובת הנאשם לכתב האישום בתיק הקודם, הודה הנאשם בכל העובדות אשר יוחסו לו בכתב האישום, ועל כן הודה הנאשם גם בנהיגה ללא שהיה ברשותו רישיון נהיגה כדין, וזאת ללא קשר לעובדה כי מעולם לא יוחסה לנאשם בכתב האישום הקודם ביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

11.בענייננו, הדין עם הסניגור בטענתו לפיה עמד הנאשם בפני "סכנת הרשעה" ממשית בבית משפט השלום בעכו במסגרת התיק הקודם, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.