מדינת ישראל נ' עאזם(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לפשע, כניסה והתפרצות למקום מגורים, תקיפה וגניבה.

הודאתו של הנאשם באה בכפוף להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן וב"כ הצדדים הודיעו כי הגיעו להסכמה חלקית בלבד לעניין העונש, לפיה התביעה תעתור לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו וב"כ הנאשם תטען באופן חופשי. הוסכם שיוטל על הנאשם מאסר על תנאי והנאשם יחויב בפיצוי עונשי למתלונן בסך 10,000 ₪, כאשר מחצית הסכום תופקד בקופת בית המשפט עובר למתן גזר הדין והיתרה ב – 5 תשלומים שווים.

הנאשם היה למטה מגיל 21 בעת ביצוע העבירות וכמצוות המחוקק הופנה לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר בעניינו.

כתב האישום:על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 6.8.12 נכנסו הנאשם ואדם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחר"), לדירת מגורים בשיכוני מנסור בטייבה (להלן: "הדירה"), כשהם רעולי פנים והאחר מצויד בסכין. באותה עת שהו בדירה שני קטינים, מ.ר., יליד שנת 2000 (להלן: "המתלונן") וא.ר. יליד 2009. הנאשם והאחר דרשו מהמתלונן שימסור להם מידע אודות הימצאות כסף וזהב בדירה, כאשר האחר מאיים על המתלונן שיפגע בגופו אם לא ישתף עימם פעולה. משלא מסר המתלונן את המידע המבוקש, תפס האחר בצווארו, כשהוא אוחז בסכין, והזהיר את המתלונן שלא יצעק. בהמשך הכניסו השניים את המתלונן לאחד החדרים בדירה וחיפשו בארונות ובמגירות בדירה, תוך כדי שהם מרוקנים את תכולתם. עובר לעזיבתם את הדירה איימו הנאשם והאחר על המתלונן שאם יצעק או יספר על שאירע במשטרה הם "יחזרו אליו".הנאשם והאחר עזבו את הדירה ובידם שללם: מכשיר טלפון נייד מסוג אייפון, טבעת ושרשרת עשויות זהב וכסף מזומן בסך של 2,000 ₪.

תסקיר שירות המבחן:הנאשם יליד 1994.התסקיר מפרט נסיבותיו האישיות של הנאשם. האב היה מכור לסמים קשים ונפטר לפני כשנה וחצי כתוצאה ממחלת כבד כרונית. האם סובלת מבעיות רפואיות ואינה עובדת.על רקע האמור לעיל עבד הנאשם בעבודות מזדמנות מאז היותו ילד. לנאשם הרשעה קודמת בעבירת אלימות קשה שביצע בגיל 16 בגינה הוטל עליו צו מבחן. במהלך תקופת הצו הנאשם לא התמיד בהגעתו למפגשים בשירות המבחן לנוער ובספטמבר 2012 הפקיע בית המשפט את צו המבחן והוטל עליו מאסר על תנאי כעונש חלופי (ת.פ. 1556-03-10 בית משפט שלום כפר סבא). בשיחה עם מעסיקו של הנאשם ביטא נכונות לסייע לנאשם והסביר התדרדרותו על רקע מצבו הרפואי הקשה של האב עובר לפטירתו.הנאשם התקשה להתייחס לנסיבות ביצוע העבירות, שיתוף הפעולה עם שירות המבחן היה מצומצם. קצינת המבחן התרשמה מבחור לא מגובש המתמודד עם חוויית בלבול סביב גיבוש זהות עצמאית, משפחתית וחברתית.נוכח גילו הצעיר של הנאשם, הקשיים המשפחתיים בהם הוא מתפקד ונכונותו של המעביד לסייע לו, ממליצה קצינת המבחן, במידה ולא יוטל מאסר בפועל, להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה על מנת לשלבו בתוכנית טיפולית מתאימה.

טיעוני ב"כ הצדדים לעונש:במסגרת הטיעונים לעונש הוגש פרטיכל הדיון וגזר הדין בת.פ. 1566-03-10 וכן גיליון הרישום הפלילי.

ב"כ המאשימה ביקשה לגזור דינו של הנאשם על פי העונש המוצע על ידה.היא עמדה על חומרתן של העבירות ונסיבות ביצוען. העבירות בוצעו בצוותא עם אחר. הנאשם והאחר נכנסו לדירת מגורים כשהם רעולי פנים והאחר היה מצויד בסכין. קורבן העבירה הינו קטין שנקלע לאירוע קשה של איום על חייו באמצעות סכין והכל בשל בצע כסף וצילו של האירוע הקשה, ילווה את המתלונן בכל ימי חייו.עוד נטען, כי זוהי לא הסתבכותו הראשונה של הנאשם, חרף גילו הצעיר. נטען כי בגין הסתבכותו בעבירה נושא הרשעתו הקודמת הלך בית המשפט לקראתו והסתפק בצו מבחן, אולם הנאשם לא עמד בתנאי המבחן והצו הופקע על ידי בית המשפט, והוא נדון למאסר על תנאי. באשר לתסקיר נטען, כי נוכח העובדה שניסיונות העבר לשקמו לא צלחו וכאשר מדובר במי שאינו משתף פעולה עם שירות המבחן, זהו לא המקרה לשלבו במסגרת טיפולית. עוד נטען, כי העונש המוצע על ידי המאשימה משקלל את כלל הנסיבות ואין להקל עימו מעבר לכך.

בניגוד לעמדת התביעה, טענה ב"כ הנאשם כי על פי התסקיר יש לשקול גם אפיק טיפולי בגזירת הדין וזאת לאור נכונותם של דודו ומעסיקו לפרוס חסותם על הנאשם, לפקח עליו ולסייע לו בשיקום חייו.ב"כ הנאשם ציינה, כי על פי עובדות כתב האישום הנאשם לא היה הדמות הדומיננטית בעבירת האלימות כלפי המתלונן. היא הוסיפה, שיש להניח שאם היה יודע כי הדירה אינה ריקה מאדם, לא היה מתפרץ אליה מלכתחילה.עוד נטען, כי יש לשקול לקולא לנאשם ההודאה ולקיחת האחריות והעובדה שהוא מוחזק במעצר מזה 10 חודשים. לשיטתה של ב"כ הנאשם קיימות שלוש חלופות לגבי העונש הראוי:שחרור הנאשם ממעצר והעמדתו במעקב של שירות המבחן, מאסר שירוצה בעבודות שירות והחלופה החמורה יותר, הטלת עונש מאסר בפועל שיחפוף את תקופת מעצרו ולחילופין שלא יסטה במידה ניכרת מתקופת המעצר.

דיון והכרעה:חומרתן של העבירות אינה צריכה מילים. גם ב"כ הנאשם לא חלקה על כך. מדובר בעבירה שביצע הנאשם בצוותא עם אחר, כאשר הם רעולי פנים והאחר מצויד בסכין. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על תכנון מוקדם, שקדם לביצוע העבירות. ההצטיידות בסכין מטרתה להתגבר על התנגדות, שהם צפו שהם עלולים להיתקל בה. כאשר הם נתקלו בקטין הם לא ויתרו על ביצוע העבירות והקטין הותקף ואוים על מנת שיוכלו להוציא זממם לפועל. ניתן אף לשער את הטראומה שנגרמה לקטינים ששהו לתומם בביתם, שעה ששני אנשים בוגרים מתנפלים עליהם תוך שימוש באלימות ואיום.הנאשם לא מסר פרטיו של האחר ומשכך זהותו של האחר אינה ידועה לתביעה וחרף העבירות החמורות שביצע הוא מסתובב חופשי ואינו נותן את הדין על מעשיו.

עבירת ההתפרצות גורמת לפגיעה קשה ברכוש הציבור ובתחושת הביטחון שלו והדברים אמורים במיוחד כשעסקינן בדירת מגורים, דלת אמותיו של אדם, שאז נפגעים גם פרטיותם וכבודם של בעלי הדירה. חומרה יתרה במקרה הנדון כשמדובר באיום ותקיפה של קטין

ופגיעה בביטחונו ובשלוות חייו.הפסיקה עמדה על הצורך לתת מענה ענישתי ראוי שיביע את שאט הנפש של החברה מפני עבירות מסוג זה:

"אין צורך להכביר מילים על נפיצותן, חומרתן והנזק הנגרם לציבור מעבירות הרכוש, כדוגמת זו שביצעו המשיבים. לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם – מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם" (ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אורן אואזנה ואח', שם, בסעיף 8 לפסה"ד, פורסם בנבו).

נמצאנו למדים כי בנסיבות המקרה נחוצה ענישה משמעותית שיהיה בה כדי

הרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות מסוג זה. על גישה זו חזר בית המשפט

העליון גם ברע"פ 10551/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו):

"בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות התפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם".

זאת ועוד, מדובר בנאשם שחרף גילו הצעיר יש בעברו הרשעה קודמת בעבירת אלימות חמורה. כתב האישום וגזר הדין שהוצגו לעיוני מדברים בעד עצמם (בעבירה הקודמת הנאשם שלף סכין שהיתה ברשותו ודקר באמצעותו את המתלונן שלוש דקירות, בבית השחי, במותן ובירך). הנאשם לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו במקרה הקודם.
קצינת המבחן היתה ערה לחומרת המעשים ולהתנהגותו הבעייתית של הנאשם כפי שהדברים עולים מהסיפא של התסקיר.