מדינת ישראל נ' עאזם(עציר)

החלטה

הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של החזקת נשק, אבזר ותחמושת של כלי נשק, גידול סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת נכס חשוד כגנוב.

על פי הנטען בכתב האישום, מתגורר המשיב בבניין ובו 4 קומות בטייבה, בו מתגוררים בני משפחתו ולמשיב חדר בקומה הראשונה בבניין.

בחיפוש שנערך ביום 15/6/11 נמצא בחדרו של המשיב, בארון הבגדים, החזיק אקדח 9 מ"מ גנוב מסוג FN, 4 מחסניות תואמות ריקות, 44 כדורים 9 מ"מ ו- 4 כדורים 5.56 מ"מ. בארונית מגרות בכניסה לבניין שני מטעני צינור ומחסנית ריקה המתאימה לרובה מסוג עוזי ובמחסן בחצר הבניין מטען צינור נוסף.

במהלך החיפוש נמצא כי בתוך חבית בגג הבניין הוחזקו 5 שתילים של סם מסוכן מסוג קנביס במשקל כולל של 76.74 גרם נטו, ובקומת הגג של הבניין נמצאו כלי עישון לסמים וכן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 4.06 גרם נטו.

בחדרו של המשיב נתפסו גם מדי צה"ל וכובע גרב שנועד לכיסוי הראש כולו מלבד העיניים והפה.

כתב האישום מיחס את החזקת הנשק, הסמים ומדי צה"ל וכובע הגרב למשיב.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ובפתח הדיון ביום 11/7/11, שנערך בפני כב' השופט גדול, במ"ת 39655-06-11, הודיע בא כוחו של המשיב, כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה מעצם ההודייה של המשיב בחקירתו.

יחד עם זאת, הוסיף ב"כ המשיב, כי צו החיפוש שהוצא מראה באופן חד משמעי שמי שקשור לסמים ולנשק שנתפסו, הוא בן משפחה אחר.

כב' השופט גדול סבר, כי העוררת "הלכה מהר מידי וקל מידי לכיוונו של המשיב. הודעתו מצביעה על כמה דברים שאפשר היה לאמת ולעמת שכן אין חולק שהמשיב נעדר עבר פלילי". לאור זאת סבר כב' השופט גדול כי יש מקום להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן שיבחן חלופת מעצר ושירות המבחן התבקש לחוות דעתו הן על החלופה, הן על המפקחים והן על אפשרות יציאתו של המשיב לעבודה.

בין לבין התקבלו תוצאות דגימות DNA שנלקחו מידית הדריכה של האקדח ונמצאה התאמה ל- DNA של המשיב.

בישיבת היום הודיעה ב"כ העוררת, כי הגיעו תוצאות מעבדה לעניין ט.א. שנלקחו ועל גבי שתי שקיות בהן היו מטעני צינור נמצאו ט.א. של המשיב.

שירות המבחן הגיש תסקיר ובו ציין כי הוא מתרשם מגישה מיתממת ובעייתית של המשיב סביב המיוחס לו, שלהערכת שירות המבחן, המשיב מסר מידע חלקי ומגמתי. המשיב שלל כל קשר לגורמים בעייתיים או שוליים ושלל כל לחץ שהופעל עליו מצד אחיו. המשיב מסר לשירות המבחן כי הוא משתמש בגראס באופן מזדמן מגיל 16 ובחודשים האחרונים עישן גראס באופן אינטנסיבי יותר וגידל את הסמים בביתו מתוך רצון לצמצם מגע עם אוכלוסיה שולית והתחככות חברתית הכרוכה בהשגת הסם.

באשר לשימוש בסמים מתרשם שירות המבחן מתלות של המשיב בגראס כשהוא אינו תופס את הסם כמסוכן ומזיק ונאחז ביציבותו התעסוקתית שעוזרת לו לטשטש את קשייו.

לאור האמור התקשה שירות המבחן לשלול סיכון למעורבות שולית ובעייתית, יחד עם זאת העריך, כי מעצרו הוא בעל אפקט מציב גבול משמעותי וכיום פחת הסיכון להתנהגות פורצת גבול.

שירות המבחן בחן מספר חלופות מעצר, שלל חלופת מעצר בביתו של המשיב בטייבה, אך מצא כי חלופת מעצר בטורעאן בבית אחותו וגיסו יכולה להוות חלופת מעצר ראויה ואף סבר כי אם יימצא מעסיק שיוכל לשמש כמפקח דומיננטי, ניתן יהיה לבחון הקלה לצורך עבודה. בנוסף המליץ, להעמיד את המשיב בפיקוח שירות המבחן למשך 6 חודשים.

ביהמ"ש קמא, כב' השופטת דסקין, קיבל את המלצת שירות המבחן והורה על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת. בהחלטתה מציינת כב' השופטת דסקין כי היא אינה צריכה להידרש לשאלת הראיות לכאורה, לאחר שכב' השופט גדול כבר הכריע בשאלה זו וכן בשאלת עילת המעצר.

יחד עם זאת היא ראתה לנכון להוסיף כי עצם העבירות המיוחסות למשיב יש בהן כדי להצביע על מסוכנות לכאורה מה שמקים עילת מעצר ומכאן פנתה לבחון את חלופת המעצר המוצעת.

ביהמ"ש קמא בהחלטתו לא התייחס להערכת שירות המבחן את המשיב עצמו אלא בחן אך ורק את החלופה המוצעת וכאמור, הורה על שחרורו של המשיב לאותה חלופת מעצר בהיותה חלופת מעצר שנמצאה ראויה.

העוררת סבורה כי שגה בימ"ש קמא כאשר שחרר את המשיב לחלופת מעצר לאור המסוכנות הטמונה בעצם העבירות המיוחסות למשיב, בנסיבות הקשורות לכתב האישום ובהתרשמות שירות המבחן מהמשיב עצמו.