מדינת ישראל נ' עאור(עציר) ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו, כהודייתם, בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיפים 1 ו- 2(1) לחוק הכניסה לישראל, התש"ב- 1952 (להלן:"חוק הכניסה לישראל"); קבלת רכב גנוב לפי סעיף 413 י' לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן:"החוק"); נהיגת רכב מנועי ללא רישיון לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961; נהיגת רכב ללא תעודת ביטוח לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל-1970; מעשה פזיזות או רשלנות לפי סעיף 338 (1) והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

2.הנאשם 1 יליד 1975 ובעברו ארבע הרשעות קודמות בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, כניסה והתפרצות לבתי מגורים במטרה לבצע עבירה, פריצה לרכב במטרה לגנוב, גניבת רכב, גניבה, החזקת מכשירי פריצה ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. הנאשם ריצה תקופות מאסר ממושכות המסתכמות כדי 52 חודשים.

הנאשם 2 יליד 1989 ובעברו הרשעה אחת מבית דין צבאי בעבירה של כניסה לשטח צבאי ללא היתר, בגינה ריצה 20 ימי מאסר.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בין התאריכים 30.8.10-1.9.10 קיבל הנאשם 1 לידיו רכב שנגנב. הנאשם 1 – תושב האזור, נהג ברכב הגנוב אותו קיבל בשטח מדינת ישראל ללא רישיון נהיגה, תעודת ביטוח והיתר שהייה. הנאשם 1 הבחין בשוטרים, האיץ מהירות נסיעתו, עקף כלי רכב אחרים, סטה לדרך עפר, איבד שליטה על הרכב והתנגש במעקה בטיחות.

בין התאריכים 31.8.10-1.9.10 קיבל הנאשם 2 לידיו רכב שנגנב. הנאשם 2 – תושב האזור, נהג ברכב הגנוב אותו קיבל בשטח מדינת ישראל ללא רישיון נהיגה, תעודת ביטוח והיתר שהייה. הנאשם 2 הבחין במחסום משטרתי ונמלט בנהיגה פרועה תוך עלייה על דוקרנים, נהיגה מהירה בשולי הכביש, התעלמות מהוראות שוטרים כי יעצור, מעבר בין נתיבי הדרך ומעבר מכיסא הנהג למושב הסמוך, עד שאיבד שליטה על הרכב והתנגש במעקה בטיחות.

4.ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשמים עונשי מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי ופסילת רישיון נהיגה.

נטען בהרחבה ובתימוכין באסמכתאות באשר לחומרת העבירות, תוך הדגשה כי אלו הקשורות בגניבת רכבים הפכו למכת מדינה אותה יש למגר באמצעות ענישה מחמירה. הובהר כי הנאשמים לא נרתעו מפגיעה ברכושם של אחרים ומסיכון משמעותי של ביטחון ציבור משתמשי הדרך בעצם נהיגתם הפרועה. לגישת המאשימה, מסר מרתיע מאת בית משפט באשר לענישת עבריינים הקשורים בעבירות כנגד רכבים, רלוונטי בין אם מדובר בגניבת הרכב ובין אם מדובר בקבלת - כעבירה נלווית בשרשרת גניבתו.

הודגש כי הנאשם 1 שם לעצמו מטרה להיכנס לשטחי מדינת ישראל כדי לבצע עבירות רכוש הקשורות ברכב ועונשי מאסר ארוכים שנגזרו עליו בעברו לא הרתיעו אותו מלהוסיף ולבצע עבירות דומות. לגישת המאשימה, יש להדגיש בעניינו את אינטרס המניעה בענישה, כדי ניתוק מגע בינו לבין החברה הנפגעת ממעשיו ולתקופה ארוכה.

עוד טענה המאשימה כי משקל הנסיבות האישיות לנאשמים נדחק אל מול האינטרס הציבורי.

5.ב"כ הנאשם 1 עתר להשתת עונש מאסר שלא יעלה על 18 חודשים. נטען כי לא בכדי אין נכללת בכתב האישום עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה וכי יש לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זה האישי של הנאשם. הודגשה הודייתו, שחסכה זמן שיפוטי יקר ומהווה קנה מידה לחרטתו ולצערו.

הובהר מועד הרשעתו האחרונה של הנאשם משנת 2004 ובתימוכין בעתירתו העונשית הפנה הסנגור לאסמכתאות הכוללות טווחי ענישה שונים.

6.ב"כ הנאשם 2 עתר להסתפקות בתקופת מעצרו של הנאשם. גם בעניין נאשם זה נטען כי אין המדובר בנסיבות התואמות מעשים של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה.

הודגשו הודיית הנאשם והתיקון המשמעותי שהוכנס בכתב האישום ולגישת הסנגור, יש ליתן להודיית הנאשם משקל רב בהינתן החרטה העמוקה והכנה אותה הביע. הובהר כי לראשונה בחייו, שוהה הנאשם במעצר לתקופה ארוכה. הוטעמו נסיבות אישיות בדמות מחלתו הקשה של אביו, הנדרש לתרופות יקרות שקיים קושי במימונן, נסיבות שהביאו את הנאשם להיכנס לישראל במטרה להתפרנס, אך אחרים שכנעו אותו לקבל את הרכב הגנוב ולהעבירו לתחומי הרשות תמורת סכום של 400 ₪.

עוד נטען כי הנאשם הבין את חומרת מעשיו, מתחייב שלא לחזור עליהם ועותר למתן הזדמנות מאת בית משפט אותה ידע לנצל. הסנגור סיכם בהדגשת גילו הצעיר של הנאשם, תנאי מעצרו ומאסרו המעותדים נעדרי הזכויות בהיותו עצור משטחי האזור וכן הפנה לעברו המקל והלא רלוונטי של הנאשם ולעובדה כי הרכב שנגנב נתפס והוחזר לבעליו.

7.הנאשם 1 ניצל את זכות המילה האחרונה והביע את חרטתו על מעשיו, בתוספת לבקשה לנהוג במידת הרחמים כלפי משפחתו.

8.הנאשם 2 ניצל את זכות המילה האחרונה והביע אף הוא חרטה על מעשיו, תוך שהבהיר את נסיבות כניסתו לישראל וקבלת הרכב הגנוב. עוד טען הנאשם לעברו המקל ולתחושות הבושה אותן הוא חש משום מעשיו. הנאשם ביקש את סליחת בית המשפט והדגיש כי לא יסתבך עוד בפלילים.

9.בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרת העבירות הקשורות בגניבת רכב. ברור מפח הנפש של בעל רכב היוצא מביתו ומגלה כי רכבו - רכושו היקר והחשוב - איננו עוד. לכך יש להוסיף את הנזק הכלכלי הרחב יותר במונחי המשק. לא בכדי קבעו בתי המשפט כי עבירות אלו הפכו למכת מדינה המחייבת שיגור מסר מרתיע בדמות ענישה מחמירה ביחס לכל חולייה בשרשרת גניבת הרכבים (ר' ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מ"י תק-על 2006 (2) 3643. ר' אף ע"פ 2725/03 עבדיה נ' מ"י – לא פורסם; רע"פ 10116/06 כהן נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 1440/05 סרחאן נ' מ"י תק-על 2005 (1) 3290, 2005; ע"פ 315/07 מ"י נ' הוואשלה ואח' – לא פורסם).

10.אכן יש לייחס חשיבות קריטית לכל חולייה בשרשרת זו ובעניין גזירת הדין לנאשמים - בכל הנוגע לקבלת רכבים גנובים. משמדובר ברכבים הנגנבים במטרה ברורה להעבירם אל מחוץ לשטחי מדינת ישראל, הרי שבהעדרם של מקבלי הרכבים מן המשוואה, המטרה שבגניבתם תאויין ולו באופן יחסי.

כבר נקבע בהקשר זה כך: