מדינת ישראל נ' עאור(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, קבלת רכב גנוב, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת מכשירי פריצה.

על-פי עובדות כתב האישום בין התאריכים 30/08/10 ל- 31/08/10, נגנב רכב מבעליו. לאחר הגניבה קיבל הנאשם את הרכב לחזקתו ביודעו שהרכב גנוב, וחבר יחד עם אחר להעביר את הרכב למקום אחר.

ביום 01/09/10, נהג הנאשם ברכב כשאין בידו רשיון נהיגה ותעודת ביטוח, ומשהבחין בצוות בילוש משטרתי אחריו, הגביר את מהירות נסיעתו, תוך שהוא עוקף כלי רכב אחרים בצורה מסוכנת, סוטה מהכביש לדרך עפר. בהמשך איבד הנאשם שליטה ברכב והתנגש במעקה בטיחות תוך גרימת נזק רב לרכב. הנאשם יצא מהרכב והחל במנוסה ונתפס בכף לאחר מרדף משטרתי.

באותן הנסיבות החזיק הנאשם 4 תיקים, ובהם כמות גדולה של כלי פריצה לצד כפפות.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וטען להעדרה של עילת מעצר בדמות מסוכנות.

ב"כ המשיב הסכים כי מעצם היותו של המשיב תושב שטחים, קמה ועולה עילת מעצר בדמות החשש להמלטות מאימת הדין, אלא שלטעמו ניתן לאיין חשש זה באמצעות קביעת ערבויות כספיות הולמות, שיבטיחו תקינות ההליך המשפטי, והמשך התייצבותו של המשיב לדיונים שיתקיימו בענינו.

ב"כ המבקשת טען לקיומן של עילות מעצר מוצקות בדמות החשש להמלטות מאימת הדין ולצידו עילת המסוכנות הנלמדת באופן מובהק מהעובדה כי המשיב מנצל כניסתו הבלתי חוקית לתחומי המדינה לצורך ביצוע העבירות ולא בפעם הראשונה.

לדברי ב"כ המבקשת מסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח העובדה כי כאשר דלקו אחריו שוטרים, בחר להמלט מהם תוך שהוא מסכן את העוברים ושבים בדרך עד כדי איבוד שליטה ברכב וגרימת תאונה.

ב"כ המבקשת סבור כי לא ניתן להבטיח את תכלית המעצר באופן בו ישוחרר המשיב בקביעת ערבויות בלבד.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, לא אוכל להענות לבקשת הסנגור לשחרר המשיב בחלופה ובקביעת ערבויות.

אכן יש מקום להקשות האם אישומו של אדם בעבירות כניסה ושהייה שלא כדין בישראל מצדיק בכל מקרה, כשהוא לעצמו, את מעצרו מחשש המלטות מן הדין.

נראה כי התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה ונדרשת בחינה פרטנית לצורך מתן מענה, האם נשקפת מהנאשם סכנת המלטות או שיבוש מהלכי משפט, עקב היותו תושב מדינה או אזור אחר, או האם שהייתו הבלתי חוקית בישראל, עשויה להחמיר חשש פוטנציאלי לעבריינות פלילית כאן.

אין אנו חייבים להשיב לשאלה זו במקרה שבפנינו, מאחר שבנוסף לעבירת השהייה הבלתי חוקית בישראל, מואשם המשיב בשורה של עבירות אחרות שעניינן עבריינות פלילית מובהקת- עבירות רכוש, עבירות על דיני התעבורה, הפרעה לשוטר ונהיגה בפזיזות ורשלנות שסיכנה את העוברים והשבים.

ביצוע שלל עבירות אלו, על רקע שהייתו הבלתי חוקית של המשיב בארץ, בוודאי מעידים על מסוכנות המשיב באופן המצדיק מעצר.

לכך יש להוסיף את העובדה כי עסקינן במי שלחובתו עבר פלילי בעבירות דומות, כאשר כל כניסה של המשיב לתחומי מדינת ישראל לוותה בביצוע עבירות פליליות נוספות.

עולה כי מדובר במי שפעם אחר פעם מנצל את שהייתו בארץ לצורך ביצוע עבירות פליליות ושב ומסכן את בטחון הציבור, את שלומו ואת רכושו. מדובר במי שאף ריצה עונשי מאסר בפועל בעבר, ובמצב דברים זה מתגבשת עילת מעצר מוצקה בדמות מסוכנות המשיב לשלום הציבור.

עבירת השהייה הבלתי חוקית בה מואשם המשיב, ולצד זאת עבירות הרכוש אותן ביצע ועבירות על דיני התעבורה, הרשעותיו הקודמות ועבירות קודמות, כל אלה משתלבים ומגבשים את מסוכנותו כעבריין מועד.

חומרה יתרה רואה אני בדרך התנהלותו של המשיב, שעה ששוטרים דלקו אחריו.