מדינת ישראל נ' סתיו

בפני

כבוד השופט בסאם קנדלפת

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מכל אשמה.

הנאשם מואשם בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.9.08 נהג הנאשם ברכב בהיותו נתון תחת השפעת סמים מסוכנים.

היום נשמעה פרשת התביעה. ארבעת עדי התביעה שזומנו בדואר רשום לא התייצבו, אך הסנגור הסכים להגשת כל המסמכים שנערכו על ידי אותם עדים.

בסיום פרשת התביעה ביקש הסנגור, ובצדק, לזכות את הנאשם בשל העדר הוכחת אשמתו ולו לכאורה.

לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה, "שיכור" לענייננו מוגדר כמי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן (ראו סעיף 64ב(א)(2), הגדרת "שיכור"). לחלופין, "שיכור" מוגדר לענייננו כמי שנתון תחת השפעת סם מסוכן (ראו סעיף 64ב(א)(4), הגדרת "שיכור"). כמו כן ניתן לראות כשיכור נהג שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר, כאמור בסעיף 64ד(א) לפקודה, ובלבד שהשוטר שדרש מאותו נהג לתת לו דגימה לשם בדיקת שכרות, הודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, ביקש את הסכמתו והסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה (ראו סעיף 64ב(ב2) לפקודה).

בראיות שהוגשו מטעם התביעה אין ולו בדל של ראיה שמוכיח אחד האלמנטים הדרושים להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות כאמור לעיל. בדיקת מעבדה שמוכיחה הימצאות סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו של הנאשם, אין. סירוב כמשמעותו בחוק לתת דגימת שתן, אין. ועדות או ראיה כלשהי לגבי השפעת השימוש בסמים על נהיגתו של הנאשם, אין.

אמנם הנאשם הודה בחקירתו (ת/2) כי הוא משתמש בסמים מסוכנים, אך כשנשאל מתי הוא השתמש לאחרונה בסמים, השיב: "לפני 20 שנה". מכל מקום, אין בדבריו של הנאשם כל הודאה בדבר השפעת עישון הסמים עליו, ובכל חומר הראיות שהוגש אין כאמור כל ראיה להוכיח זאת.

בית המשפט אינו מומחה לעניין השפעת עישון סמים על אדם הנוהג ברכב. כמו כן, משך זמן ההשפעה של אותו סם מסוכן, אינו נמצא בידיעה שיפוטית. כך גם אין לבית המשפט כל ידיעה אודות אורך הזמן שאותו חומר נשאר בגוף האדם. אומנם לנאשם נערכה בדיקת מאפיינים (ת/3), אך ממנה לא עולה אף לא לכאורה שהנאשם היה נתון תחת השפעת סמים. הליכתו של הנאשם על קו היתה רגילה, הוא לא נכשל במבחן הבאת האצבע לאף, וכל אשר יכול היה השוטר להתרשם מהתנהגותו הוא שהנאשם נתון דווקא להשפעה בינונית של אלכוהול, ולא סמים. למותר לציין, שהנאשם אינו מואשם בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אך גם אם היה מואשם בעבירה כזאת הרי ברור שלא ניתן להרשיע אותו בעבירה זו נוכח בדיקת השכרות שנערכה לו ואשר הצביעה על ריכוז שולי וזניח של 90 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, כפי שעולה מדוח הפעולה (ת/7) (וראו בעניין זה הסיפא של סעיף 64ב(א)(4) להגדרת "שיכור" בפקודת התעבורה).

כאמור, לגבי עבירת הנהיגה בשכרות בעקבות שימוש בסם מסוכן, קבועים בפקודת התעבורה שני מבחנים חלופיים להוכחת העבירה: מבחן סובייקטיבי הדורש הוכחת "נהיגה תחת השפעת סם מסוכן", ומבחן אובייקטיבי שלפיו די בהימצאות סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו של הנהג, כדי להביא להרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ללא צורך בהוכחת מידת ההשפעה שהייתה לכך על הנהג.

בענייננו, לא הוכחה כאמור התקיימותו של אף אחד מהמבחנים הנ"ל. דומה, כי טוב לאישום זה שלא היה מוגש מלכתחילה, בהעדר כל יסוד לאשמה.

אני מזכה כאמור את הנאשם מכל אשמה.

ניתנה והוקראה בפומבי היום, י' ניסן תשע"ב , 02 אפריל 2012, במעמד הנאשם ובא כוחו, עו"ד יניב מנור, ובא כוח המאשימה, עו"ד ניצן בלולו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: