מדינת ישראל נ' סרור

הכרעת דין

1.הנאשם קיבל דוח בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון, שעה שהרכב היה בתנועה. הנאשם ביקש להישפט בגין הדוח. בישיבת ההקראה טען כי לא דיבר בטלפון, לא החזיקו, הוא מורה לנהיגה וכי יש לו אוזניה.

2.מטעם התביעה העיד המתנדב יהודה לוי (להלן: "המתנדב"), אשר ערך את הדוח, שהוגש באמצעותו וסומן ת/1.

מת/1 עולה כי המתנדב נסע בניידת לבנה סמויה כאשר הבחין ברכב הנאשם שבה מנגד, וכשחלף על פניו הבחין כי הנהג אוחז ביד ימין טלפון נייד. תוך שמירת קשר עין רצוף, פנה המתנדב ועצר את רכב הנאשם. הנאשם היה לבדו ברכב והמתנדב נסע צמוד מאחוריו.

בדברי הנהג נרשם "לא דיברתי ולא אחזתי, יש לי אוזניה, אני מכיר את החוק".

3.בחקירתו הנגדית, השיב המתנדב לשאלות הנאשם וטען כי איננו זוכר את המקרה, כך גם איננו זוכר מה המהירות המותרת ומה המהירות בה נסע. המתנדב העריך כי המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש וכי מהירות נסיעתו הייתה בין 60 ל 70 קמ"ש, משום שכך הוא נוהג כאשר הוא נוסע לצורך איתור נהגים המשוחחים בטלפון בזמן נהיגה. המתנדב חזר על כך כי שמר על קשר עין רצוף וכי עצר את הנאשם בקילומטר 5, שם נמצא צומת חמרה. המתנדב הסביר כי ממקום ביצוע העבירה, קילומטר 3 בכביש 806, ועד למקום עצירת הנאשם, תנאי הכביש אינם מאפשרים עצירה בשוליים.

המתנדב חזר והדגיש כי איננו רושם דוח לנהג בגין שימוש בטלפון במקרה בו איננו מזהה כי הנהג משתמש בטלפון הן בשלב שבו הנהג חולף על פניו והן בשלב בו המתנדב נוסע אחרי הנהג לאחר פניית הפרסה. כך עשה גם במקרה זה.

4.המתנדבת לובובסקי ענת (להלן: "המתנדבת"), רשמה מזכר אשר הוגש באמצעותה וסומן ת/2. מהמזכר עולה כי גם היא הבחינה בנאשם אוחז ביד ימין טלפון נייד. גם המתנדבת מציית כי תוך שמירה על קשר עין רצוף נסעו אחרי רכבו של הנאשם עד לעצירתו.

5.בחקירתה הנגדית, השיבה המתנדבת כי איננה זוכרת את המקרה ויכולה להעיד על סמך ת/2 בלבד. מתוך ניסיונה דרך כלל, סיפרה העדה כי היא נוהגת לעבוד עם המתנדב והם רושמים דוח לנהג אך ורק כאשר גם היא וגם המתנדב ראו את הנהג משמש בטלפון. לשאלת הנאשם, השיבה כי מניסיונה סביר להניח כי נסעו במהירות של 60 קמ"ש ולכל היותר 70 קמ"ש. הנהג בניידת בשעת האירוע היה המתנדב.

6.בחקירתו הראשית טען הנאשם כי הוא משוכנע שמדובר בטעות בזיהוי, לטענתו איננו מרשה לעצמו לנהוג ללא אוזניה אלחוטית גם אם איננו נמצא עם תלמיד במסגרת היותו מורה לנהיגה.

עוד טען הנאשם כי לא ניתן לבצע בכביש זה פניית פרסה ועדיין לשמור על קשר עין. לטעמו הכביש מתפתל ועל כן, לדעתו, אבד קשר עין בסיבוב המרוחק כ – 200 מטרים ממקום האירוע.

7.בחקירתו הנגדית השיב, כי לא זיהה את הניידת חולפת על פניו וכי הבחין בה לראשונה כאשר שמע את הניידת מסמנת לו לעצור וראה במראה כי המתנדב מהבהב באורות הניידת. עוד השיב הנאשם, כי איננו זוכר מה הייתה מהירות נסיעתו באותו יום, אך העריך אותה בכ- 70 או 80 קמ"ש. לדבריו אין דיבורית מותקנת ברכבו, אך יש לו אוזניה אלחוטית וכן אוזניה עם חוט.

8.בסיכומיו טען הנאשם לטעות בזיהוי. הנאשם טען כי לא ניתן לבצע את פניית הפרסה תוך שמירה על קשר עיין רצוף. לטענתו יש מקומות בטוחים לעצירת רכב, אך המתנדב לא עצר אותו שם. מקום עצירתו לא נרשם על ידי המתנדב במזכר. לטענתו, המתנדב עצר אותו בקילומטר 7, שם נמצאת תחנת הדלק הסמוכה למג'ר. הנאשם תהה מדוע לקח למתנדב זמן רב כל כך על מנת לעצור אותו. הנאשם הדגיש כי לא דיבר בטלפון הנייד ולא אחז בו.

9.עדות המתנדב לפניי הייתה ברורה ומהימנה, התרשמתי כי המתנדב רשם בת/1 את כל אשר ראו עיניו וזאת בלבד. התרשמתי כי העד עשה את עבודתו נאמנה ולאחר שהבחין בנאשם משתמש בטלפון הנייד ביצע פניית פרסה ונסע כשהוא "צמוד מאחור" עד לעצירת הנאשם. בחקירתו הנגדית לא נסתרה גרסתו, נהפוך הוא, לשאלות הנאשם הרחיב המתנדב וסיפר על דרך עבודתו דרך כלל. המתנדב טען בחקירתו הנגדית כי עצר את הנאשם בקילומטר 5, שם נמצא צומת חמרה, ולא נשאל על כך דבר על ידי הנאשם בהמשך. לפיכך, אני מעניקה לעדות המתנדב את מלא המשקל הראייתי.

10.המתנדבת העידה כי איננה זוכרת את המקרה וכי היא מסתמכת על האמור במזכר אותו רשמה מייד לאחר האירוע, ת/2. האמור במזכרה עולה בקנה אחד עם האמור בת/1 ובעדות המתנדב. בחקירתה הנגדית חזרה המתנדבת והסבירה כי איננה זוכרת את האירוע כלל. לשאלות הנאשם, הרחיבה וסיפרה כי כדבר שבשגרה נוהגים היא והמתנדב לעבוד בצוותא, וכי הם מקפידים לרשום דוחות אך ורק כאשר גם היא וגם המתנדב ראו בוודאות את המעשה. כך גם השיבה כי מניסיונה בעבודה עם המתנדב, מהירות נסיעתם בדרך כלל הינה 60 קמ"ש.

התרשמתי כי העדה רשמה בת/2 את הדברים שראתה במו עיניה. התרשמתי מעדותה לפניי כי מדובר במתנדבת אמינה, כי ניתן לסמוך ממצאים עובדתיים על עדותה ועל המסמך שערכה, ועל כן, אני מקבלת את דבריה ונותנת להם משקל ראייתי מלא.

11.הנאשם טען בחקירתו הראשית כי לא השתמש בטלפון, כי מדובר בטעות בזיהוי משום שלא ניתן לבצע בכביש המדובר פניית פרסה תוך שמירת קשר עין רצוף. הנאשם לא ציין, בשלב זה, היכן לדעתו עצרו אותו המתנדבים.

בחקירתו הנגדית השיב הנאשם כי לא ראה את הניידת, אך למרות זאת הוא חוזר על טענותיו דלעיל. הנאשם לא זכר את מהירות נסיעתו, והעריך אותה בין 70 ל 80 קמ"ש.

12.לא אוכל לקבל את טענת הנאשם לפיה בלתי אפשרי לבצע פניית פרסה תוך שמירת קשר עין רצוף, זאת משום שטענתו זו לא נתמכה בחוות דעת כלשהי, והיא סותרת את דברי המתנדבים, להם נתתי את מלא המשקל הראייתי.

כך גם לא אוכל לקבל את טענת הנאשם, שעלתה רק בסיכומיו, לפיה עצרו אותו המתנדבים בקילומטר 7. טענה זו נסתרה בחקירתו הנגדית של המתנדב, שטען כי עצר את הנאשם, כפי שהוא נוהג לעשות תמיד, בצומת חמרה. הנאשם לא חקר את המתנדב בשאלה זו ולא נותר לי אלא לקבל את גרסת המתנדב, אותה ממילא קיבלתי במלואה.