מדינת ישראל נ' סרוסי

נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד קובי מושקוביץ

ב"כ המשיב – עו"ד מיכל קפלן – אין הופעה

המשיב – בעצמו

פרוטוקול

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה") לפסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת לאחר שהמדינה הגישה כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודה ונהיגה בקלות ראש או ברשלנות וגרימת חבלה, עבירה לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודה.

על פי העובדות בכתב האישום נטען כי ביום 26.2.12 נהג המשיב במשאית שאליה חובר נגרר, בכביש 3 מכיוון מזרח למערב בדרכו לבסיס נחל שורק. בצומת בסיס נחל שורק פנה המשיב שמאלה אל עבר הבסיס, זאת תוך שהוא מבחין באוטובוס המתקרב אל עבר הצומת. המשיב לא נתן לאוטובוס זכות קדימה והמשיך בנסיעה כשהוא פונה שמאלה ונכנס אל תוך הצומת. נהג האוטובוס נאלץ לסטות לנתיב השמאלי, לבלום בניסיון למנוע התנגשות, אך המשיב חסם את דרכו. כתוצאה מכך התנגש האוטובוס במשאית ובנגרר, נוסעת שהייתה באוטובוס נהרגה במקום כתוצאה מפגיעה בראשה ו-16 נוסעים אחרים נפצעו בתאונה.

טענות הצדדים

טענת המדינה בבקשה ובטיעון שהוסיף לה בע"פ הפרקליט היא, כי בהתאם לסעיף 46ב(א) שבפקודה, קמה חזקה לפיה על בית המשפט להורות על פסילתו עד לתום ההליכים של כל מי שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אחריות לגרם תאונה בה נהרג אדם. הנטל המועבר אל כתפי המשיב לסתור חזקה זו הינו נטל כבד מאוד.

הפרקליט מוסיף כי רף רשלנות המשיב כאן הוא גבוה על סף הפזיזות כאשר תוצאות התאונה חמורות עד מאוד. הפרקליט פרט כי מדובר בכביש רחב בן 3 נתיבים המסומנים בברור, כאשר שדה הראייה פתוח. המשיב שנהג במשאית עם גרור מלא (כאשר יכול לשאת עד 12 טון) הבחין באוטובוס המתקרב, נטל את הסיכון וחצה את הצומת. לטענת הפרקליט היה מקום להעמיד את המשיב לדין בגין עבירת הריגה ולא גרם מוות ברשלנות ואולם לאור עברו התעבורתי כאשר הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1968 ולחובתו רק הרשעה אחת ומשיקולים נוספים, הוחלט להעמיד את המשיב לדין בעבירה קלה יותר של גרימת מוות ברשלנות.

ב"כ המשיב מבקשת מבית המשפט שלא להיעתר לבקשה. לטענתה, לא בכדי מצאה המדינה להאשים את המשיב בעבירה של גרם מוות ברשלנות. לדעתה, אחד השיקולים היה רשלנותו של נהג האוטובוס כפי שעולה מעדותם של הנוסעים כאשר טענו כי הוא נסע בצורה לא זהירה, במהירות, ניסה לבלום מאוחר מידי והייתה להם הרגשה כי תתרחש תאונה. לטענת ב"כ המשיב הייתה על נהג האוטובוס, החובה להאט בהתקרבו לצומת ובטח לאחר שהבחין במשיב.

ב"כ המשיב מסכימה כי שדה הראיה היה פתוח ואולם טוענת כי המשיב הבחין באוטובוס שהיה במרחק רב ועל כן שיקול דעתו היה כי באפשרותו לחצות את הצומת. כלומר, לטענתה ניתן לומר כי מבחינת ראיות לכאורה, שיקול דעת המשיב היה מוטעה אך אין כאן רשלנות המצביעה על מסוכנות.

לשיטתה, יש לבחון את המסוכנות בעיקר לפי עברו התעבורתי של המשיב כאשר כאן, הוא נוהג מזה כ-44 שנה ולחובתו הרשעה בודדת אחת.

ב"כ המשיב ציינה כי המשיב אדם לא צעיר (יליד 1950) נשוי, אב לילדים וסב לנכדים, מצבו הכלכלי אינו שפיר ואין באפשרותו למצוא עבודה אחרת מלבד.

על כן, מבקשת ב"כ המשיב להסתפק בשלושת החודשים בהם היה פסול המשיב עד כה.

דיוןבסעיף 46ב לפקודה נקבע :

"(א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור."

המחוקק לא קבע אילו שיקולים על בית המשפט לשקול בבואו לקבל החלטה בעניין הפסילה. שיקולים אלה הוגדרו בפסיקה.

בבש"פ 8161/06 - אליעזר גבריאל נ' מ"י [פורסם בנבו] מבהיר כב' השופט חשין את השיקולים המנחים את בית המשפט בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים: