מדינת ישראל נ' סרגיי

החלטה

זוהי בקשה לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

נגד המשיב הוגש ביום 13.11.13 כתב אישום המייחס לו עבירות של  של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 7.11.13 בשעה 12:22 לערך נהג הנאשם רכב פרטי תוצרת וולבוו בחניון טרמינל 3 בנתב"ג כשהוא שיכור כשעל פי דגימת אויר נשוף שנלקחה ממנו נמצאה כמות של  900 מק"ג אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

יצויין כי כבר ביום העבירה נפסל המשיב מינהלית על ידי קצין משטרה לתקופה של 30 ימים, ולאחריו הסכים ב"כ המשיב להארכת הפסילה עד לדיון בבקשה לגופו של עניין היום.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בחומר הראיות שנמצא בתיק, עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, פנה אזרח עובר אורח לניידת סיור בנתב"ג וטען שהבחין במכונית וולבו הנוהגת נגד כיוון התנועה ופוגעת במעקה בטיחות. השוטר איתר את הנהג והרכב כאשר הנהג החנה את רכבו ושמר איתו על קשר עין רצוף עד שעצר את הרכב והודיע לו כי הוא מעוכב לבדיקה.

לשאלתו השיב הנהג כי שתה בקבוק יין מכפר סבא לנתב"ג בגלל שהוא בדיכאון. הוא לקח את הנהג בתחנה כאשר כל הדרך הנהג מציע לו מזומנים בדולרים כדי שישחרר אותו. השוטר מציין כי הנהג חזר על זה גם בנוכחות שוטר נוסף שהיה ואף הציע לו אלף דולר תמורת השחרור. ההצעה חזרה על עצמה גם בתוך מתקן בית דגן. השוטר מציין כי אכן איתר נזק ברכב בכנף שמאל וגם בתחתית הרכב.

בתיק זכ"ד של שוטר נוסף שנקרא למעשה על ידי השוטר הראשון אשר תיאר את הנהג מתנדנד שהדיף ממנו ריח חריף של אלכוהול ונאלץ להחזיק ברכבו. הוא גם איתר את בקבוק היין הריק ברכב. ערך לנהג בדיקת נשיפון והנהג נכשל בבדיקה. ערך לנהג בדיקת מאפיינים שההתרשמות היתה השפעת אלכוהול בינונית. הובל לתחנה לצורך בדיקת ינשוף. בתחנה הנהג מסר שהוא חייב שתן ואף פתח את מכנסיו בעומדו מול היומן. הנהג מסר לו מספר רב של פעמים שהוא ישלם מזומן תמורת שחרורו. השוטר מציין כי הנהג הניח שטח של 100 דולר על ברכיו ואמר תעזור לי אף אחד לא רואה, זה מקרה מיוחד אני רופא פתולוג. לאחר מכן עלתה הצעה ל-500 דולר , לאחר מכן ל-1000 דולר. השוטר ערך את דוח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות תוך ציון הקפדה על הדרישות ובבדיקת ינשוף אכן נמצאה הכמות כאמור בכתב האישום של 900 מק"ג.

הנהג נחקר בנושא, הודה ששתה, הודה שנהג, טען כי טעה בחניון ולא שם לב שנסע כנגד הכיוון, הודה גם שעשה תאונת דרכים ופגע עם רכבו לטענתו, "במערה" וזאת לאחר שהגיע נגד הכיוון למחסום שלא נפתח.

אין ספק שזכותו של המבקש להעלות את טענה שיש לו לעניין חומר הראיות, אך זאת במהלך הדיון בתיק העיקרי, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו.

בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

מסוכנות

משנמצאו ראיות לכאורה כנדרש, השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב עליה בבואו להחליט בבקשה לפסול רישיון של נהג עד תום ההליכים, היא אם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור.

לטעמי, התשובה במקרה זה חיובית.

המשיב נהג לכאורה ברכב בהיותו שיכור ברמה גבוהה ביותר, תוך שהוא מסכן את עצמו ואת כלל המשתמשים בדרך, סכנת חיים של ממש.

חשוב לזכור כי אומנם כתב האישום לא מייחס למשיב את ההתנגשות במחסום או בגדר, אך מדובר בחלק מנסיבות המקרה שבית המשפט נחשף אליהם והמשיב בפועל הודה בהם ולו באופן לכאורי. גם כשאין הדבר מהווה עילה לפסילה עד תום ההליכים.

המשיב בעשותו עצמו "מכונת מוות נעה" (ראו: רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל (2009)), כששתה בקבוק יין תוך כדי נסיעה בכביש ראשי, העיד על עצמו כנהג מסוכן חסר אחריות אשר מוכן ליטול – במודע – סיכון בלתי סביר לאפשרות התרחשותה של תאונה קטלנית.

אין צורך בדמיון מפליג כדי לדעת ולהבין מה רבה היתה הסכנה הטמונה בהתנהגות זו, ואיזה אסון נורא עלול היה להיגרם כתוצאה מכך. חשוב להדגיש כי אין מדובר בהתנהגות של רשלנות רגעית או של היסח הדעת, אלא בהחלטה מודעת לשתיית אלכוהול המגלה אדישות לחוק ולכללי הזהירות.