מדינת ישראל נ' סרבי

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 21.08.10 בשעה 08.51 או בסמוך ברחוב השרון פינת רחוב הגליל בתל אביב. נהג הנאשם רכב כאשר הוא אינו חגור בחגורת בטיחות, בניגוד לתקנה 83 (ב) (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת קרן טל. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, הנ"ל נהג ברח' השרון, לכיוון דרום, תוך נהיגה היה ללא חגורת בטיחות. לגופו לבש חולצת טריקו לבנה , החגורה תלויה לצד הרכב ללא שימוש, אני בניידת סטטית, על רח' השרון, בצד המזרחי שמאלי של הכביש, לשם אכיפה. אור יום, מבחינה בו הנהיגה דרך חלון שמאלי קידמי של הנהג.

כורזת לנהג לעצור במקום, נעצר קשר עין רצוף, הוסברה לו מהות העבירה.

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח היתה: אני מקבל בחילה כשאני רואה שלכם אין מה לעשות , סידרתי את החגורה.

בחקירה נגדית נשאלה השוטרת אילו דו"חות אחרים ערכה באותו יום, אולם השוטרת לא זכרה. הנאשם טען כי שעה שערכה השוטרת דו"ח לאחר היא עצרה אותו. השוטרת השיבה כי הייתה במקום במטרת אכיפה. הבחינה בו מבצע את העבירה. השוטרת שרטטה את מצב עמידת הרכבים שבו היא ישבה ורכבו של הנאשם. שרטוט לו הסכים הנאשם. ממנו עולה כי הרכבים היו מקבילים שעה שהשוטרת הבחינה בנאשם.

בבית המשפט טען הנאשם, כי אכן היה במקום. לדבריו השוטרת ישבה בניידת ומילאה דוחות. באותו יום טען הנאשם שהוא נסע כשהוא חגור עם החגורה. לדבריו הוא אלרגי והוא חייב להתנועע ולהזיז את החגורה, לדבריו זה מנפח אותו. אחרי שהמשיך לנסוע השוטרת עצרה אותו בצד וטענה שנהג בלי חגורת בטיחות , לדבריו לא ברור לו למה השוטרת לא עצרה אותו בשלט עצור כשעצר לידה.

לדברי הנאשם עם השוטרת היה מתנדב אותו הוא מכיר ממקום עבודתו. אותו מתנדב אמר לשוטרת כי ראה את הנאשם חגור. 

בחקירה נגדית הנאשם טען כי סירב לחתום על הדו"ח כיוון שאינו מכיר את הפרוצדורה. בשל אותה סיבה לא רשם על הדו"ח כי היה חגור. לדברי הנאשם הוא סובל מבעיה של זרימת דם ברגליו ולכן הוא צריך לזוז במקומו כל הזמן. בנוסף לדבריו הוא מקבל טיפולים בשל מחלתו זו. לטענת הנאשם הוא זז במקומו ואז השוטרת הבחינה בו וסברה לטעות כי הוא לא היה חגור. הנאשם סיפר בבית המשפט כי השוטרת הבחינה בו לראשונה כאשר היה לידה כשהוא עוצר בשלט העצור. השוטרת לדבריו ישבה לצידו של הנהג. הוא ראה אותה, אך הוא אינו בטוח שהשוטרת הבחינה בו. הנאשם ביקש בבית המשפט לזמן הן את המתנדב והן להביא את פנקס הדו"חות של השוטרת. לדבריו הוא לא ראה שבקשות אלו אינן רשומות, עוד הוסיף כי הוא תחת לחץ. והוא מקבל כל מה שאומרים לו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת.

הנאשם העלה טענת הגנה ראשית ומספר טענות לגבי ליקויים ראייתים. שלשיטתו יכולים להביא לזיכויו. חייב אני לציין כבר בשלב זה כי אף אחת מהטענות לא הוכחה. כולן נתרו באוויר כטענות בעלמא. יתכן היה וטענות אלו היו מוכחות יכול היה הדבר להביא לזיכוי הנאשם. אך במצב הדברים הראייתי בתיק לא נותר לי אלא לדחות טענות אלו.

טענת ההגנה של הנאשם הראשית הייתה מצב בריאותו. בשל חוליו הוא מתקשה לחגור את חגורת הבטיחות. הנאשם בכל זאת חוגר את החגורה. ברם, בשל מחלתו הוא צריך לזוז רבות ויתכן לדבריו שהשוטרת סברה בטעות כי הוא אינו חגור, למרות שהוא היה חגור. ראשית, הנאשם לא טרח להביא אף תעודה רפואית לבית המשפט. שכדי שביהמ"ש ידע במה מדובר יש צורך להציג מסמכים המעידים על מהי מידת המחלה והשפעתה על היכולת לחגור את חגורת הבטיחות. יתרה מכך הטענה כי הוא מרבה לזוז אינה עומדת בסתירה עם החובה לחגור חגורת בטיחות. בנסיבות אלו מצאתי לדחות טענה זו.

טענת הנאשם לכשל ראייתי בין אם בהבאת פנקס הדוחות של השוטרת שנרשמו באותו יום ובין אם בהבאת המתנדב שהיה עימה באותו יום. על פי פרוטוקול הדיון שהיה בהקראה לא עולה כי הנאשם ביקש אחת מדרישות אלו. טענתו כי הוא אינו מכיר את הפרוצדורה אינה טענה היא. הנאשם בדיון ההוכחות עשה עלי רושם כי הוא מבין היטב את שמתרחש בבית המשפט. חייב אני לציין כי הוא הטיב להתבטא. הנאשם נזהר בדבריו בתשובותיו בחקירה נגדית, כאשר נחקר ע"י התובעת. לא מצאתי כי הנאשם הפגין רפיון דעת מהמטרה לה הוא חותר. איני יכול לקבל את טענתו כי הוא ביקש את הדברים אך הם לא נרשמו ולא נעשה בכך דבר. מעבר לכך הנאשם טען בפני כי הוא מכיר את המתנדב. לדבריו הוא ראה את המתנדב מספר פעמים במקום עבודתו. הנאשם יכול היה להזמין את המתנדב לבית המשפט כדי שיסתור את דברי השוטרת. הנאשם בחר שלא לעשות כן. אין לו אלא להלין על עצמו.

גרסת השוטרת נושקת במספר נקודות את גרסת הנאשם. במה דברים אמורים, השוטרת טענה כי ישבה סטטית בצומת והבחינה בנאשם שאינו חגור כאשר הוא עוצר בשלט העצור. הנאשם אישר זאת. הנאשם שאל את השוטרת היכן ישבה, כאשר ראתה אותו, בניידת. השוטרת לא זכרה. לעומתה הנאשם זכר כי ישבה בכיסא שליד כיסא הנהג. התרשים ששרטטה השוטרת, לו הסכים הנאשם, מעיד כי היא הייתה בצד הקרוב לרכבו של הנאשם. דבר המעיד כי השוטרת יכלה להבחין בנקל בביצוע העבירה.

בהעדר היכרות קודמת בין השוטרת לנאשם או נסיבות בהן השוטרת תחפש להעליל על הנאשם. איני מוצא נסיבות שלא לקבל את גרסת השוטרת לקרות האירועים. זאת לאור הרושם האמין שהותירה בי השוטרת שהייתה עניינית במתן הודעתה בבית המשפט.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטרת, לה אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

 ניתנה היום, כז' ניסן התשע"א , 01 מאי 2011, במעמד הצדדים