מדינת ישראל נ' סראיעה

הכרעת דין

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12 א' (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "החוק").

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 3.6.09, באלעד, העסיק הנאשם בעבודות שיפוצים שני שוהים בלתי חוקיים תושבי רנתיס, וזאת כשאין ברשותם היתרי שהייה או היתרי תעסוקה בישראל כנדרש בחוק.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, וטען שהשוהים הבלתי חוקיים לא הועסקו על-ידו. לטענתו, הוא לא נכח בדירה כאשר הם היו שם, ואף השב"חים מסרו שם של מעסיק אחר, אשר עובד בדירה (עמ' 2 לפרו').

עדויות וראיות המאשימה

מטעם המאשימה העיד רס"ב מוטי דוד (להלן: "השוטר דוד") (עמ' 5). לדבריו, ביום האירוע שימש כסגן מפקד נקודת אלעד. היה עם שוטר בשם נריה. אינו זוכר שהיו במקום שוטרים נוספים. לדבריו, אין מניעה לכך ששני שוטרים יטפלו באירוע כאמור, אשר כולל שלושה מעוכבים (עמ' 6). השוטר דוד לא זכר את האירוע (עמ' 6, ש' 25-26). השוטר דוד ציין כי הוא דובר מעט ערבית (עמ' 6, ש' 29-30).

הוגש דוח עיכוב שרשם השוטר דוד (ת/1). בדוח העיכוב הכחיש הנאשם כי העסיק את השוהים.

הוגשו דוחות העיכוב של השוהים (ת/2-ת/3), אשר מהם עולים כי השוהים עבדו במקום. השוהים לא העלו במסגרת דוח העיכוב טענה לפיה יש בידם אישור שהייה כדין.

כן העיד רס"ר תומר מלחן (עמ' 8), אשר גבה את הודעת הנאשם. לדבריו, השוהים מסרו שהם עבדו אצל אדם אחר (עמ' 8, ש' 24-25). הוא לא המשיך לחקור בסוגיה (עמ' 9-10).

העיד רס"ר נריה מתנה (להלן: "השוטר נריה"). לדבריו, היו במקום בפעילות יזומה (עמ' 10). הוא היה במהלך פעילות יזומה, ולא חיפש דירה ספציפית. לדבריו, השוהים עבדו בבית (עמ' 11, ש' 7). מבחוץ ניתן היה להבחין שבבית מבוצעות עבודות שיפוץ (עמ' 11, ש' 12). היו מספר פועלים בבניין. לדבריו, בעת שהגיעו למקום, פגשו את בעל הדירה, ואז נכנסו (עמ' 12, ש' 10). הוא פגש את בעל הדירה בתחילת האירוע, ובאישורו נכנס לדירה (עמ' 12, ש' 13). אחד הפועלים היה עם פטיש ואזמל (עמ' 12, ש' 20). הוא פגש את הנאשם בצאתו מהבניין (עמ' 13, ש' 16-17).

הוגש דוח פעולה שרשם השוטר נריה (ת/5). השוטר נריה רשם בדוח הפעולה כי איתר שני בני מיעוטים שעבדו בדירה 5 בשיפוץ. הוא הגיע לדירה, נכנס באישור בעל הבית, וראה את שני השוהים, אשר עבדו בתוך הבית בשיפוץ. אחד מהם לבש בגדי עבודה והחזיק פטיש ואזמל בידו, והשני נראה עובד עם דיסק. הוא שאל אותם אם יש להם אישורים, ושניהם הציגו תעודות מזהות, ומסרו שאין להם אישורי כניסה. השוטר נריה פגש את בעל הדירה, מר טל אהרון, שאל אותו מי מעסיק את העובדים והלה מסר כי הוא ערך חוזה עם הנאשם. השוהים עוכבו, וביציאה מהבניין ראה השוטר נריה את הנאשם. הנאשם מסר שהוא עובד בדירה של טל אהרון, במקום שבו נמצאו השוהים. הנאשם עוכב לתחנה, וכך גם השוהים.

העיד מר טל אהרון בעל הדירה (להלן: "בעל הדירה"). לדבריו, בוצעה אצלו עבודה בדירה ביום האירוע, לפי חוזה שנכרת בינו לבין הנאשם.

הודעתו של בעל הדירה הוגשה (ת/6). בהודעתו אישר שבאותו יום בשעה 14:30, הגיעו אליו שוטרים לדירה, ותפסו שני שוהים. הוא היה בסלון. לדבריו, הוא הגיע למקום בשעה 13:30, ואינו יודע אם השוהים היו שם. הנאשם הוא הקבלן שמעסיק את העובדים בהתאם לחוזה ביניהם. לדבריו ידע שהשניים עובדים אצלו רק בעת שהשוטרים הגיעו למקום (ת/6, ש' 20-21).

בעל הדירה העיד בבית-המשפט. לדבריו, השוטרים היו בתוך הבית (עמ' 13, ש' 31-32). הקבלן-הנאשם היה אחראי להביא עובדים עם אישורי שהייה כדין (עמ' 14, ש' 2). הוא ראה לראשונה את העובדים בעת שהם יצאו עם השוטרים (עמ' 14, ש' 5). השוהים היו באזור שבו שיפצו (עמ' 14, ש' 9). האזור שבו עבדו היה חדר בגג חיצוני שעדיין היה בשלבי בנייה (עמ' 14, ש' 10-11). ביציאה אל המרפסת בנו בנייה חדשה (עמ' 14, ש' 15-16). הוא הבחין לראשונה בפועלים בעת שאלה היו מוחזקים בידי השוטרים (עמ' 14, ש' 18-19), ולא לפני כן (עמ' 14, ש' 27-29). באותו בניין משפצים אף דירות נוספות (עמ' 14, ש' 30-32). הוא בנה במרפסת שלו, שהיא הגג של השכן בקומה הראשונה (עמ' 15, ש' 4). לכיוון המרפסת אפשר להיכנס מהדירה שלו (עמ' 15, ש' 11-12). מי שיוצא מהמרפסת לכיוון האזור הפתוח, נופל (עמ' 15, ש' 16-17).

הוגש חוזה הקבלנות בין הנאשם לבין בעל הדירה (ת/7). בהסכם נקבע במפורש שהעבודה תבוצע רק על-ידי אנשים בעלי אישורי שהייה כדין.

הוגשו שתי תעודות עובדי ציבור (ת/9-ת/10).

עדויות וראיות ההגנה

הנאשם העיד בבית-המשפט (עמ' 17 ואילך). הנאשם מסר כי הוא עובד כקבלן שיפוצים. לדבריו, ביום האירוע, הם עבדו למטה בחוץ, המשטרה הגיעה ובדקה אותם (עמ' 17, ש' 26-27). לאחר מכן הגיעו שוטרים עם שני השוהים, והשוטר אמר לו שהשניים עובדים שלו, והנאשם הכחיש (עמ' 18, ש' 5-6). הוא ראה את העובדים מספר פעמים ברחוב, אך אין לו קשר עמם (עמ' 18, ש' 9). לדבריו, ניתן לעלות משטח החניה בחוץ אל המרפסת, והפרש הגובה הוא כ- 50-60 ס"מ (עמ' 18, ש' 14-17). לדבריו, יתכן שהשוהים ברחו לתוך הדירה, ושם נתפסו (עמ' 18, ש' 26-29).

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי קיים הסכם קבלנות לשיפוץ הדירה בינו לבין בעל הדירה (עמ' 19, ש' 10-13). הנאשם אישר שלא העסיק קבלן משנה בדירה (עמ' 19, ש' 29-30). כאשר השוהים נתפסו, הוא לא נכח בדירה, אלא עבד על הדירה מבחוץ (עמ' 20, ש' 10-11). הוא לא ראה אותם נכנסים לדירה מבחוץ (עמ' 20, ש' 10-11). הנאשם אישר כי קיים הפרש גבהים בין המרפסת לבין הרחוב, כדברי בעל הדירה, אך טען כי אם שמים עץ ועולים עליו מגיעים למרפסת (עמ' 21, ש' 22-24). לדבריו, הם עבדו בחניה בעת שהשוהים נתפסו, אך קיימת עוד כניסה מהצד השני (עמ' 21, ש' 26-28). לדבריו, הפרש הגבהים בין המרפסת לחניה הוא כ- 70 ס"מ (עמ' 21, ש' 30-31).