מדינת ישראל נ' סראיעה

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של העסקת תושב זר בכך שבתאריך 7/4/11 העסיק באלעד שני תושבי איו"ש מבלי שהיו להם אישורי שהיה ועבודה בישראל כדין.

בנימין גולד סיפר בבית המשפט כי ביום 7/4/11 יצא מביתו, אותה עת בוצעה בו תוספת בניה מחוץ לבית. ניידת משטרה עצרה בסמוך לבית ושאלה אותו באשר לשני פועלים שעבדו במקום. הוא השיב כי אינו יודע במה המדובר והזדהה לשאלתם כבעלי הדירה.

מאחר שהשוטר הבהיר לו כי מדובר בשוהים בלתי חוקיים בישראל, הוא התלווה אל השוטר לבקשתו אל תחנת המשטרה ונטל עימו את הסכם ההעסקה של הקבלן – דהיינו הנאשם.

ההסכם הוגש לבית המשפט (ת/1).

גולד הבהיר כי הנאשם הוא הקבלן היחיד של העבודה בבניית ביתו. ובאשר לפועלים – ציין כי אותו בוקר לא ראה אותם כלל ועיקר וכי קודם לכן יתכן והבחין בהם, אך לא זיהה אותם כיוון שפועלים במקום מתחלפים. את הנאשם עצמו לא פגש באותו יום וככל הנראה הוא טרם הגיע.

בחקירתו הנגדית אישר העד כי בעיר אלעד מצויים אתרי בניה רבים והיא מצויה בתנופת בניה. עוד אישר כי הנאשם לא נמצא באתר הבניה שלו כל העת ובאופן רצוף וכי הוא מגיע למקום, ובמידה והכל תקין ומתנהל כפי שצריך, הוא ממשיך לדרכו.

נריה מתנה, שוטר סיור, הוא אשר הגיע למקום הרלבנטי ביום האירוע. לדבריו, הוא הבחין במי שנראה לו בן מיעוטים נכנס לבית המצוי בשיפוצים ומשנכנס אחריו, הבחין בו ליד כלי עבודה ובסמוך לפועל נוסף שעבד במקום. האחד מהם עבד בטיט ובשיש והשני עמד בסמוך לאדן חלון וניקה עם כף פועלים.

משביקש מהשניים להציג תעודות זהות התברר כי הם תושבי איו"ש ללא אישורי כניסה או אישורי עבודה ועל כן הודיע לה ם על עיכובם. משהגיע למקום בעל הדירה , הבהיר לו האחרון כי הוא אינו הקבלן וכי הקבלן הוא הנאשם ואף הציג לו את החוזה ביניהם. העד ציין כי הנאשם לא נכח במקום אבל רכבו היה שם.

העד הוסיף כי בעל הבית ניסה ליצור קשר עם הנאשם והוא זה אשר הצביע לו על רכבו של הנאשם.

בחקירה הנגדית אישר העד כי אינו זוכר בוודאות את מרבית פרטי האירוע והעיד בעיקר על סמך הרשום בדו"ח הפעולה אשר רשם לאחריו ואכן הוא נשאל רבות אודות רישומיו אלו.

תומר מלחן הוא החוקר אשר גבה את הודעת הנאשם וכן את הודעת שני הפועלים. הטיח בו ב"כ הנאשם כי הנה הגם שהנאשם מסר כי לא הוא העסיק את הפועלים, מצא החוקר בתום חקירתם של הפועלים לשחררם, מבלי לעורך עימות, הצבעה, זיהויו וכיו"ב. על כך לא היתה לחוקר תשובה.

עוד לא ידע החוקר ליתן תשובה מדוע לא הטיח בפועלים את שמו של הנאשם כאשר שם זה היה בפניו משום שבעל הבית נחקר ראשון ומסר אותו.

הוגשו דו"חות עיכבו של שני הפועלים אשר לא מסרו תגובה כלשהי באשר לעיכובם (ת/7). כן הודגש דו"ח העיכוב של הנאשם אשר מסר בתגובה: "אני לא קראתי להם היום" (ת/6).

הוגשו תעודות עובד ציבור בעניינם של שני הפועלים לפיהן לשניים לא היו אישורי כניסה לישראל או אישורי עבודה בתאריך הרלבנטי.

בהסכמה הוגשו הודעותיהם של שני הפועלים .

וליד אבו מטר מסר בהודעתו(נ/1) כי נכנס לישראל מבית לחם עם למעלה מאלף אנשים אשר אינו מכיר אותם וכי אינו יודע מי הנהג שהביאו תחילה לתל אביב ואף אינו יודע מי הנהג שהביאו אחר כך לאלעד.

הוא אישר כי באלעד נער על ידי השוטרים במהלך עבודתו וכי חברו נעצר בעת שעבד אף הוא בשיש ובאבן. הוא ציין כי השניים עבדו במקום מזה יומיים ומשנשאל מי הוא מעסיקו השיב כי דיא (הפועל האחר) הוא מעסיקו וכי הוא משלם לו 150 ₪ ליום. הוא אינו יודע מי הוא בעל הבית המעסיק אותו ואת דיא והוא מכיר את דיא בלבד. דיא הוא המנחה אותו בעבודתו ואינו יודע מי מנחה את דיא בעבודתו. עם זאת, הוא הבחין כי בעל הבית (היהודי אשר עוכב עימם למשטרה) משבח את דיא באשר לעבודתו.

דיא עלאדין והדאן מסר בהודעתו (נ/2) כי נכנס לישראל מבית לחם לבדו ביום האירוע עצמו וכי ירד מהאוטובוס בו הגיע בבני ברק ולאחר מכן נסע באוטובוס לאלעד. הוא ציין כי הוא מחפש עבודה וכי בבית בו נמצא באלעד, חיכה על מנת לשאול האם יש צורך בפועלים. הוא סיפר כי נכנס לבית זה דווקא כי הבחין כי נעשית בו עבודה ויש צורך בפועלים. לדבריו הוא נעצר על ידי השוטרים כאשר הוא מחוץ לבית וכי לא עבד אותה עת.

משהטיח בו החוקר כי טרם גביית ההודעה הוא אישר בפניו כי עבד באותו בית, השיב כי הוא לא הבין את דבריו ועמד על כך כי הוא מחפש עבודה.