מדינת ישראל נ' סקאפי(עציר)

הכרעת דין

על יסוד הודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו:

סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; הסעת שוהה בלתי חוקי, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952; נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה ניזוק רכוש ונחבל אדם, לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 ואי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר ב תשע"ד, 19/03/2014 במעמד הנוכחים.

ליאורה ברודי, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות, כדלקמן: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; הסעת שוהה בלתי חוקי, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952; נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה ניזוק רכוש ונחבל אדם, לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 ואי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

הודייתו של הנאשם והרשעתו בדין היא במסגרת הסדר טיעון, שהושג בהליך גישור, שלפיו תוקן כתב האישום, והמאשימה עתרה לגזור על הנאשם, בהסכמה, מאסר בפועל למשך 44 חודשים, מאסר על תנאי ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 6 שנים.

בתאריך 9.11.13, בכביש 3, הסיע הנאשם ברכבו שישה שוהים בלתי חוקיים. משנתבקש הנאשם על ידי שוטרי מג"ב לעצור את רכבו, הוא לא ציית לדרישה זו, והוא נמלט מפני המשטרה בנהיגה פראית ומסוכנת, כפי שמפורט בכתב האישום המתוקן. אנשי המשטרה ביצעו מרדף ממושך אחרי הנאשם, ובמהלך מרדף זה, בין היתר, עבר הנאשם רמזורים באור אדום, חצה פס הפרדה רצוף, והתנגש ברכב שנסע בכביש, וכן בג'יפ משטרתי. כתוצאה מהתאונה נגרמו לשוטר מג"ב כאבים בבטנו, וכן הוא נחבל ברגלו ובידו. נוסעת הרכב פונתה לבית חולים עקב כאבים בחלקי גופה השונים. כמו כן, ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

הנאשם הוא יליד 1974, ולו הרשעה קודמת בעבירה של הסעת שב"ח (משנת 2003). הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים, וכעולה מחוות דעת הפסיכיאטר המחוזי, אמנם הוא נמצא כשיר לעמוד לדין, אך סובל מבעיות בתחום בריאות הנפש, ובין היתר מדווח על דכאון וניסיונות אובדניים (בעבר).

ב"כ הצדדים שטחו בפני בית המשפט את השיקולים שעמדו ביסוד הסדר הטיעון. ב"כ המאשימה הדגישה כי אלמלא נתוניו האישיים של הנאשם, הייתה עותרת לעונש חמור יותר, ואולם בהתחשב בכלל הנתונים – גילו של הנאשם, מצבו הנפשי והודייתו, היא מיתנה את עמדתה העונשית.

ב"כ הנאשם הדגישה אף היא את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת נתוניו. כמו כן, היא ציינה שאשתו של הנאשם מתגוררת בתחומי הרשות, ומכיוון שכניסתה לישראל אינה אפשרית, הרי שצפוי שתנאי מאסרו של הנאשם יהיו קשים, בהיותו מרוחק זמן ממושך מבני משפחתו וללא ביקורים.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים, כפי שנפרשו בפניי בהרחבה בהליך הגישור, ובתמצית במסגרת הטיעונים לעונש, מצאתי כי הסדר הטיעון נשקל בכובד ראש, והדעת ניתנה למכלול השיקולים, שלהם יש להוסיף את העובדה כי מדובר במאסרו הראשון של הנאשם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל למשך 44 חודשים, החל מיום המאסר: 9.11.13.

ב.מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

ג.מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי, או עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, או עבירה של נהיגה בפזיזות ורשלנות (סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין).

ד.פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, החל מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו.

על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט.

אני מפנה את תשומת לב שלטונות שב"ס למצבו הנפשי של הנאשם (שבעבר ביצע ניסיונות אובדניים). יש לדאוג כי הנאשם ייבדק על ידי רופא בהקדם המיידי, ויובטחו לו תנאי מאסר שיגנו על שלומו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.