מדינת ישראל נ' ספיאשוילי(עציר)

החלטה

המאסרים המותנה יוגשו ויסומנו ת/2, ות/3. וייסרקו לתיק.

ניתנה והודעה היום ד' כסלו תשע"א, 11/11/2010 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת

גזר דין

הנאשמ/ת הורשע/ה על פי הודאתו/ה ב-4 אישומים כמפורט:

בפ.א. 38874/09: ב-19.11.09 במקווה באשדוד גנב טלפון מירס ואוזניות מכיס חליפה של מבקר במקווה, אותה תלה בחדר ההלבשה, אך נתפס בכף והמכשיר הושב לבעלים, שוויו כ-880 ₪.

בפ.א. 38316/09: בתאריך 31.10.09, בשעה 20:50 לערך, בחנות טיב-טעם באשדוד, גנב ארנק השייך לעובד בחנות, בכך שנכנס לחדר כושר, הוציא את הארנק מתוך תיק, מתוך הארנק גנב 399 ₪ אותם הכניס לתעודת זהות, משם עבר למדף ולקח נרות עבורם שילם, אך נתפס על ידי הקב"ט ;

בפ.א. 37175/09: בתאריך 21.9.10, בשעה 08:16, בבוקר החזיק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 5.1610 גרם נטו, וגם הירואין במשקל 0.6624 גרם נטו לצריכתו העצמית.

בת.פ. 2328-01-10 ובתאריך 31.01.10, גרם נזק לצינורות בניין בכך שחתך אותם, בכך יצר דליפת גז מהבניין, וזאת מבלי שנקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת, ונתפס בכף כשהצינורות החתוכים בתוך העגלה בכף, ובחיפוש עליו נמצא מחזיק סם מסוכן 0.8596 גרם נטו לצריכתו העצמית.

הנאשם יליד 1966 לחובתו עבר פלילי עשיר החל מה-1983, עת נידון בביהמ"ש לנוער עת נידון בגין ניסיון לשוד ומעשה מגונה; המשך בעבירות רכוש, אלימות, וסמים; ב-1990 נידון לראשונה למאסר, למשך 8 חודשים בגין גניבה, ועבירות אלימות; ב-91' נידון שוב ל-30 חודשי מאסר בגין התפרצויות וגניבות ב-92 נידון למאסר של 4 חודשים בגין עבירה של החזקת סם מסוכן. ב-93 נידון ל- 28 חודשי מאסר בגין התפרצות וגניבה; בשנת 1992, נידון ל-4 חודשי מאסר בגין החזקת סם מסוכן; בשנת 1993 נידון ל-4 חודשי מאסר בגין הפרת הוראה חוקית; ב-1996 נידון ל-36 חודשי מאסר בפועל בגין 5 עבירות של התפרצויות. בשנת 2000 נידון לשני מאסרי חודש בגין 2 עבירות התפרצות וגניבה; כעבור 3 שנים נידון ל-24 חודשי מאסר בגין 3 עבירות של הפרת הוראה חוקית, 2 עבירות של החזקת סכין, של 4 עבירות החזקת סם מסוכן, ו-3 עבירות של גניבה; ב-2005 נידון ל-7 חודשי מאסר בגין סחר בסם מסוכן; בשנת 2006 נידון 42 חודשי מאסר על ידי ביהמ"ש מחוזי, ערעור לעליון נדחה. וזאת בגין סחיטה באיומים, גניבה ואיומים; בפבו' 2007 נידון ל-8 חודשי מאסר בגין פציעה בהיותו מזויין. וכעבור 3 חודשים במאי 2007 נידון ל-3 חודשי מאסר בגין עבירות של היזק לרכוש, וגניבה.

יוצא אם כן מדובר במי שלחובתו קופת שרצים גדולה, אך בתי המשפט בדרך כלל נוהגים להקל עימו, אולם גם ריצה מאסרים רבים חלקם לתקופות ארוכות.

במקרה שבפניי גובש עימו הסדר טיעון מקל ביותר, על פיו התביעה בכל מקרה מסתפקת ב-16 חודשי מאסר בלבד, בניכוי התקופה שנעצר מיום 31.12.09, וזאת למרות שתלויים נגדו 2 מאסרים מותנים כמפורט:. בע"פ 1070/06 בימ"ש עליון שדחה ערעור על גז"ד של ביהמ"ש המחוזי והותיר על כנו מאסר של 42 חודש, ומאסר מותנה שהוטל ב-9.11.06 באותו עניין למשך 12 חודשים, בר הפעלה בגין אחת העבירות בהן הורשע או עבירה מסוג פשע. באותו גז"ד ביהמ"ש מחוזי הפעיל מאסרים מותנים שהוטלו על ידי ביהמ"ש השלום, כולם במצטבר זה לזה. וכך הגיע לתקופה של 42 חודש, שאותם הוסיף לשנתיים מאסר בפועל שהטיל עליו בגין העבירות נשוא התיק שבפניו.

כמו כן תלוי נגדו מאסר מותנה בת.פ. 2996/06 שלום ב"ש, בו נידון במסגרת הסדר טיעון ל-3 חודשי מאסר בפועל, חודשיים בחופף, וחודש במצטבר, וזאת בהתחשב בכך שמרצה עונש מאסר ארוך, אך לכך הוסיפה מאסר מותנה של 4 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות בהן הורשע, שמדובר באיומים והיזק לרכוש בזדון.

מדובר אם כן ב-2 מאסרים מותנים, והתובע מבקש להסתפק ב-8 חודשי מאסר בגין 4 האישומים שבפניי, ולהפעיל המאסרים המותנים מחציתם במצטבר וכלומר 8 חודשים במצטבר, סה"כ 16 חודשי מאסר.

ההלכה בעניין כיבוד או דחיית הסדרי טיעון נקבעה ב ע"פ 1958/98- פלוני נ' מדינת ישראל (פ"ד נז (1),577) שם ביהמ"ש העליון סקר את הגישות השונות שהיו נהוגות בפסיקה קודמת בעניין זה וציין כי הסתמנו שני זרמים מרכזיים, לצידם גישות שונות:

1) גישת "בחינת שיקולי התביעה" – לפיה התערבות בעונש מוסכם, המקל במידה ניכרת עם הנאשם, עשויה להיות מוצדקת רק כאשר יש אינדיקציה לכך שהתביעה טעתה בשיקוליה עד כדי פגיעה באינטרס הציבור.

2) גישת "העונש הראוי" – לפיה על בית המשפט הגוזר את הדין לבחון אם אין פער משמעותי יתר על המידה בין העונש המוסכם על הצדדים לבין העונש הראוי בעבירות מן הסוג שהנאשם הורשע בהן על פי הודייתו.

3) גישת "האיזון" –לפיה על בית המשפט לבחון אם נעשה בעסקה איזון הולם בין טובת ההנאה שהיא מעניקה לנאשם לבין העונש המוצע בה, בהשוואה לנורמת הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרת הענישה ונסיבותיה ובנסיבותיו של הנאשם, לבין התועלת שיש בה לאינטרס הציבורי, בהתחשב במטרה שלשמה נעשתה העסקה.

בפסק דין פלוני בית המשפט העליון החליט לבכר את גישת "האיזון הראוי", ועמד על המבט הרחב