מדינת ישראל נ' ספדי(עציר)

נוכחים:

התובע – עו"ד בר סלע

המשיב בעצמו וב"כ עו"ד שאדי יונס

פרוטוקול

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים").

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות של כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"); איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין .

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי ביום 16.4.10 בשעה 18.00 או בסמוך לכך, הכניס המשיב את שלושת ילדיו הקטנים לתוך חדר ונעל את דלת החדר.

באותן נסיבות איים המשיב בפגיעה שלא כדין בני משפחתו, שפך סולר על עצמו ובתוך הבית ואמר כי עכשיו הוא שורף את הבית וכל זאת בכוונה להפחיד ולהקניט.

בגין מעשים אלה, עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

טענות מטעם הצדדים:

המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לדעת המבקשת קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר.

המבקשת טוענת כי קיימת עילת מעצר ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה אך חולק על קיומה של עילת מעצר. ב"כ המשיב ביקש להורות על שחרור המשיב בחלופת מעצר בטרם קבלת תסקיר שירות המבחן.

דיון:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון את  שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

כאמור לעיל, ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועל כן אדון בשאלת קיומה של עילת מעצר ובאפשרות שחרור המשיב בחלופת המעצר.

עילת מעצר

מעשיו של המשיב, הם מעשים חמורים ומלמדים, ומקימים עילת מעצר נוכח מסוכנותו של המשיב לפי סעיף 21(א)(1)(א)(ב). כמו כן, למשיב מיוחסת עבירה של כליאת שווא ואיום לשרוף את עצמו ובני ביתו, דבר המקים את העילה קבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5), עבירת אלימות כנגד בן משפחה.

נסיבות המקרה מלמדות על מסוכנות גבוהה. לכאורה, עולה כי המשיב כלא את ילדיו הקטינים ונעל אותם באחד מחדרי ביתו. שפך סולר על שולחן ושטיח וכן על עצמו ואיים לשרוף את עצמו.

התנהגות שכזו מקימה עילת מעצר נוכח מסוכנות המשיב, לעצמו ולבני משפחתו והכל נלמד מהמעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם.