מדינת ישראל נ' סעידה

הכרעת דין

1.האישום

ביום 2.11.12 סמוך לשעה 01:05 נהג הנאשם רכב פרטי ברח' הילל בירושלים שעה שהיה שיכור (הנאשם נדרש לערוך בדיקת שכרות וסירב).

2.התשובה לאישום

הנאשם כלל לא נהג אלא אחיו "אחיו של הנאשם עזב הרכב וראו הנאשם יושב ליד ההגה".

3.תימצות העדויות

בפני בית משפט עדות אחת לגבי זהות הנהג של מתנדב משא"ז איורי יניב (ע.ת. 2) המבוססת על מזכר שרשם (ת/2) בו כתב "הנהג הבחין בנו והחנה את הרכב כ- 200 מטר לפנינו ניגשתי אליו (אל הרכב – י.ר.) והבחנתי בנהג תאמר סעידה...".

בבית משפט הוסיף ע.ת. 2 כי ראה הנהג מרגע שהרכב חלף על פניו ועד שהגיע לרכב והנאשם היה הנהג (פרוט' עמ' 8 ש' 13-9 וראה גם ש' 32-31).

בפני בית משפט 3 עדויות על הסירוב של ע.ת. 1 מתנדב משא"ז יעקב אהרוני, של ע.ת. 2 ושל ע.ת. 3 השוטרת נטלי בן הרוש. משלושת העדויות עולה כי התנהלות הנאשם מרגע שנעצר ועד ששוחרר היתה סרבנות.

הנאשם הכשיל את בדיקת הנשיפה בנשיפון (עדות ע.ת. 1 ו- 2) ועל אף 5 נסיונות שניתנו לו והסבר שקיבל נשף שלא כהלכה (ראה פרוט' עמ' 2 ש' 20-17, פרוט' עמ' 5 ש' 10-9, פרוט' עמ' 6 ש' 17-16).

הנאשם הכשיל גם את בדיקת הינשוף (ראה פלט הבדיקות ת/7) מהן עולה כי ניתנו לנאשם 9 נסיונות לנשוף והנאשם נכשל בכולם (ראה פרוט' עמ' 10 ש' 22-21).

הנאשם בעדותו התייחס הן לנהיגה והן לסירוב. לגבי הנהיגה טען שלא נהג (פרוט' עמ' 13 ש' 7-5, פרוט' עמ' 14 ש' 14 ופרוט' עמ' 15 ש' 6). לגבי הסירוב טען כי ביצע כל מה שנדרש (פרוט' עמ' 16 ש' 2, 5 וש' 9).

מטעם ההגנה העיד אחיו של הנאשם חאלד סעיד. לפי הסברי עד ההגנה אסף את אחיו (הנאשם) וחבר של אחיו מוואדי ג'וז למרכז העיר, החנה הרכב, ירד ממנו והלך למסעדה למשך 4-3 שעות ומשחזר לרכב לא מצא הרכב ולא את אחיו (פרוט' עמ' 18 ש' 22-19 וראה גם פרוט' עמ' 19 ש' 28). משנשאל ע.ה. אם מסר עדות במשטרה לפיה הוא היה הנהג השיב בחיוב ,אך לא ידע היכן התלונה (פרוט' עמ' 20 ש' 16).

4.דיון

בפני עדות אחת לגבי הנהיגה של ע.ת. 2. עדות ע.ת. 2 ברורה וממנה עולה כי הנאשם הוא זה שנהג. מנגד העיד הנאשם כי לא נהג אלא אחיו. אחיו של הנאשם העיד כי החנה הרכב והלך מכאן שלא היה בזירה לגרסתו בעת שהמשטרה הגיעה לרכב.

עדות ע.ת. 2 עדות יחידה ואני ער לכך, מאחר ועדות ע.ת. 2 אמינה עלי אני קובע כי הנאשם הוא זה שנהג. עדות הנאשם כמו גם עדות אחיו אינן אמינות עלי ואסביר : בלתי סביר כי אחיו של הנאשם הסיע הרכב למקום בו נמצא ע"י המשטרה וישאיר את אחיו – הנאשם ברכב בלילה למשך 4-3 שעות. אין זה מתקבל על הדעת כי אחיו של הנאשם לא יגש למשטרה ויסביר את גירסתו כפי שהוצגה לבית משפט (אחיו של הנאשם טען כי התלונן "אך איבד התלונה ?!).

ומעבר לכך גם אם אחיו של הנאשם נהג והחנה הרכב הוא לא יכול היה לשלול האפשרות שלאחר שעצר הרכב אחיו נהג.

לגבי הסירוב – כל התנהלות הנאשם מצביעה על סירוב. הנאשם סירב הן לבדיקת ינשוף והן לבדיקת הנשיפון. הנאשם סירב לחתום על הדוחות ועל ת/6 קישקש (פרוט' עמ' 10 ש' 9). הנאשם סירב למסור מפתחות הרכב וצעק (פרוט' עמ' 10 ש' 29).

מכאן ניתן לקבוע, על בסיס שלושת העדויות, כי הנאשם סירב לנשוף וזאת על אף שהוסברה לו משמעות הסירוב.

סיכומם של דברים: