מדינת ישראל נ' סעיד(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש בבימ"ש זה כתב אישום (ת.פ. 10372-07-10) המייחס למשיב החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג – 1973.

2.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 06.07.2010, סמוך לשעה 20:50, ברחוב אייזיק 5 בעיר עכו (להלן: "המקום") החזיק המשיב ברשותו שלא לצריכתו העצמית, סם מסוכן מסוג קנבוס , במשקל 422.85 גרם נטו מחושב (להלן:"הסם המסוכן"), וזאת ללא קבלת אישור מהמנהל ובניגוד לחוק.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשל"ז– 1996, (להלן: "חוק המעצרים").

4.ב"כ המבקשת, בטיעוניו בפניי, ביקש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים, נוכח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה של המשיב. ב"כ המבקשת ציין שתשובת המשיב בחקירתו במשטרה, שמצא את הסם, אינה סבירה. עוד טען ב"כ המבקשת, שיש להרתיע בכל הקשור לעבירות הסמים.

5.ב"כ המשיב, בטיעוניו בפניי טען, שמדובר בסם קל, שלא נתפס בכמות מסחרית ועל כן אין מדובר בסחר בסמים או בכל עבירה נילוות לה. בנוסף ציין, שהמשיב נעדר עבר פלילי, מלבד עבירת רכוש בשנת 2006 שבגינה ריצה 10 ימי מעצר.

באשר לעילת המעצר, הסניגור המלומד סקר בפניי פסיקה עניפה בעניין עבירות החזקת סם מסוג קנביס וציין שבמקרים אלו כאשר המשיב נעדר עבר פלילי או בעל עבר פלילי מועט, שוחרר המשיב לחלופות מעצר שונות.

ב"כ המשיב ביקש מביהמ"ש להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית בפיקוח אחותו.

6.ראיות לכאורה

בבש"פ 8087/95 - שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2),133,עמ' 143 נקבע:

"קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשעה או לזיכוי. "ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או את חפותו של נאשם. מידות ההוכחה הרגילות בין זו (האזרחית) של עודף ראיות או נטייה של מאזן ההסתברות ובין זו (הפלילית) של שכנוע מעבר לכל ספק סביר - אינן תופסות בה. "ראיה לכאורה" היא אפוא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה "רגילה" נבחנת בסיום ההליך השיפוטי, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה "לכאורה" נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד."

על בית המשפט לשאול את עצמו לעניין ראיות אלה את השאלה הבאה:

"האם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסופו של ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא, ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודו במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעות אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" .{בבש"פ 8087/95 –

שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2),133,עמ' 741}.

אביא בקצרה את הראיות העיקריות שבבסיס מסקנתי:

דו"חות הפעולה של אנשי המשטרה-

מעיון בתיק החקירה ובדו"חות הפעולה של רס"מ גיא בינסקי, רס"מ מעוז חגיגי ורס"מ דויוד קורן עולה, כי ברשותה של המבקשת ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב. מהדוחות עולה, שהשוטרים עקבו אחר המשיב בעודו רוכב על אופנוע כבד יחד עם אדם נוסף אותו הרכיב באופנוע, מכביש 85 ועד לשכונת סיר אייזיק בעכו. כאשר עצר המשיב את האופנוע בעודו מחזיק שקית שחורה בידו, צעק לעברו רס"מ גיא בינסקי " עצור, משטרה" השליך המשיב את השקית מעבר לגדר בה נימצא הסם בסופו של יום. בנוסף לכך כאשר הודיע לו רס"מ גיא על מעצרו אמר המשיב "זה מה שיש". מלבד זה גם כאשר נערך חיפוש בגופו נמצאה שקית ובתוכה סם. בנוסף, החבר שהרכיב המשיב עימו באופנוע, סעד סעד אמר לשוטרים "סחטיין, תפסתם אותנו".

בחקירת המשיב במשטרה,ישנם סתירות רבות בין עדותו של המשיב לבין עדותו של סעד סעד שרכב עימו באופנוע טרם תפיסת הסם.

סיכומו של דבר, מתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן משום פוטנציאל להביא להרשעת המשיב בדין בסוף ההליך המשפטי כנדרש על פי הלכת זאדה לעיל. בחומר הגולמי של הראיות, יש כדי ללמד בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הנדרשת בשלב זה.