מדינת ישראל נ' סעיד ואח'

גזר דין

רקע

שלושת הנאשמים שבפני הורשעו, על פי הודאתם, בעבירה של התפרצות לבנין אשר אינו משמש למגורים. המדובר בארוע, אשר התרחש בלילה שבין יום 21.12.11 ליום 22.12.11. שלושת הנאשמים חברו לשלושה אחרים, שני תושבי שטחים ואחד בשם עמאד אדויאת, למפעל קליית קפה בצור בחר. מעובדות כתב האשום עולה, כי מהמפעל נגנבו 6 טון קפה, 100 ק"ג הל ומכונות שונות לטחינת קפה.

שלושת הנאשמים הודו בפני בישיבת הקראה, כי השתתפו בפריצה האמורה, אך הודו כי שימשו תצפיתנים בלבד. הנאשמים חלקו על שוויו של הרכוש אשר נגנב בפריצה, אך הודו כי נגנב רכוש במהלך הפריצה, ששויו לכל יותר עשרות אלפי ש"ח. המאשימה הסתפקה בתשובת הנאשמים – וזהו הבסיס העובדתי העומד בפני ולפיו אגזור הדין.

לענין הנזק, הוסכם על הצדדים כי הרכוש הוחזר לבעליו על ידי המשטרה הפלסטינית, ולא על ידי הנאשמים. המאשימה הודיעה, כי תעיד את בעל המפעל לענין נזקיו. חרף זאת, בעל המפעל לא הגיע לשם כך.

עמדות הצדדים

המאשימה עתרה להטלת ענשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

ב"כ שלושת הנאשמים שמו דגש על גילם הצעיר של הנאשמים ועל העדר הרשעות קודמות.

ב"כ נאשם מס' 1 ביקש כי אסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

ב"כ נאשמים מס' 2 ו-3 ביקשו כי אקבל את המלצת שירות המבחן ואורה על מאסר שירוצה בעבודות שירות.

העונש הראוי

אין צורך להכביר מלים על חומרת הארוע בו הורשעו הנאשמים: רבות נאמר ונכתב על רעתה של עבירת ההתפרצות לבתי עסק ועל הנזקים, הישירים והעקיפים הנגרמים בעטיה, ואין בידי להוסיף על כך. לא בכדי קיימת מגמת החמרה ברורה בענשיהם של מבצעי עבירות אלו בשנים האחרונות.

במקרה המיוחד אשר בפני, מתקימות נסיבות מחמירות ממשיות נוספות: ששה עבריינים חברו יחדיו, על מנת לפרוץ למפעל ולגנוב מתוכו רכוש רב, בתחכום, תוך הקצאת תפקידים שונים לכל אחד מחברי הקבוצה – הדבר מלמד על תכנון מוקדם מדוקדק ובכך יש חומרה יתירה. מתסקיר שירות המבחן עלה, כי לנאשם מס' 1 גם מניע אישי להשתתפותו בפריצה – סכסוך בין אחיו ובין בעל המפעל.

לא ראיתי בעובדה כי הנאשמים שימשו תצפיתנים בלבד, כדי לגרוע מחומרת מעשיהם. במסגרת חלוקת העבודה בין העבריינים השונים, אמנם הנאשמים שמו עצמם מחוץ למפעל, אך שותפיהם לעבירה פרצו למפעל תוך שהם סומכים עליהם כי יתריעו בפניהם אם מישהו מגיע. הנאשמים וחבריהם שימשו אברים שונים של גוף עברייני אחד ואיני רואה הבחנה של ממש בינם לבין אלו אשר התפרצו למפעל ממש – מה גם שאלו אינם נדונים בפני, כך שבלאו הכי איני אמור לקבוע מה העונש הראוי להם.

כמו כן, לא ראיתי להקל ראש בשוויו של הרכוש אשר נגנב. גם רכוש אשר שוויו עשרות אלפי שקלים הוא שלל פריצה "מכובד". אוסיף על כך את העובדה שמדובר בחומרי גלם ומכונות של מפעל, אשר מעבר לערכם הכספי, גניבתם מתוך המפעל משביתה את הפעילות בו וגורמת נזק אשר יכול לעלות על שווים הנומינלי.

משכך, ובשים לב לחומרת העבירה, נסיבותיה ורמת הענישה הנוהגת במקומותינו, נראה לי כי העונש הראוי לעבירה אותה ביצעו הנאשמים הוא מאסר בפועל, לתקופה שבין כחצי שנה ועד לכארבע שנים, על פי נסיבותיו האישיות של העבריין.

נסיבות אישיות - נאשם 1:

נאשם מס' 1 צעיר, בן 21 שנה, ללא מעורבות קודמת בפלילים. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נאשם זה נגרר לביצוע העבירה על ידי אחיו (אשר אינו עומד לדין בפני) אשר ביקש לנקום בבעל המפעל, על שסירב לאפשר לו לשאת את בתו לאשה.

כן עלה מהתסקיר, כי נאשם מס' 1 לא הביע חרטה כנה ולא הפנים את הנזק אשר נגרם למתלונן כתוצאה ממעשיו. לפיכך השירות נמנע מהמלצה בענין ענשו.

נסיבות אישיות - נאשם 2: