מדינת ישראל נ' סעדי ואח'

גזר דין

לגבי נאשם מס' 1

1.ביום 10.11.10 הוגש כתב אישום נגד עדי סעדי (להלן: "נאשם 1" או "הנאשם") ונגד אשרף אלזיאדנה, נאשם 2, המייחס להם עבירות של הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וחבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין. בנוסף, מיוחסות לנאשם 2 שתי עבירות נוספות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1)+(3) לחוק העונשין והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

 2.        ביום 2.3.11, בטרם שמיעת ראיות, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן (ת/1), במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות של קשר לפשע וחבלה במזיד ברכב (מספר מקרים). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש מלבד זאת, שכל אחד משני הנאשמים יפצה את המתלונן בסך 15,000 ₪.

 3.        לבקשת ב"כ הנאשמים נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר אודות הנאשם.

4.        התמונה העולה מעובדות כתב האישום המתוקן הינה כדלקמן:

עובר ליום 2.10.10, קשרו הנאשמים קשר להרוס רכב מסוג פונטיאק (להלן: "הרכב"), השייך למר מונדר עבדו; הנאשמים הגיעו ביום 2.10.10 שעה 02:17 לפנות בוקר ברכב מסוג ביואיק לשכונת נמסאווי בנצרת, לרח' 6000, שהינו ציר תנועה מרכזי ובו בתי מגורים ובתי עסק רבים (להלן: "הרחוב"); הנאשמים התקרבו אל הרכב כשהם מצוידים במיכלים המכילים חומר דליק, נעמדו מצידו השמאלי של הרכב, כך שהנאשם 1 עמד בחלקו הקדמי והנאשם 2 בחלקו האחורי, שפכו את החומר על הרכב ושלחו אש ברכב. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נשרף הרכב ונגרם לו נזק כבד, כך שלא ניתן לעשות בו שימוש, וכן נגרם נזק כבד לשלושה כלי רכב שחנו ברחוב, סמוך לרכב.

 5.        בתסקירו מיום 21.4.11 עמד שירות המבחן על נסיבותיו האישיות של הנאשם; מדובר בנאשם בן 20, רווק, אשר משפחת מוצאו מונה זוג הורים וארבעה ילדים; אחיו הבכור הינו מהנדס מחשבים ואחותו סיימה תואר שני בפסיכולוגיה; אביו של הנאשם נגר במקצועו ובעל נגריה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ולאחר מכן למד במשך כשנה במכללה למינהל בתחום של אדריכלות ועיצוב פנים. לדברי הנאשם, לקראת השנה הנוכחית הוא היה אמור להתחיל לימודי הנדסאות בטכניון, אולם מעורבותו בעבירה הנדונה מנעה ממנו לעשות זאת.

הנאשם התקשה לקבל אחריות לעובדות כתב האישום וטען, כי באותה תקופה הוא היה מחובר לנערי שוליים אשר סיבכו אותו, כאשר באותו לילה הוא היה תחת השפעת אלכוהול.

הנאשם הביע בפני שירות המבחן כאב וצער רב בשל מצבו הנוכחי ובשל הפגיעה בשמו ובשם משפחתו.

הנאשם נטה להשליך את האחריות למעשיו על אחרים, אף שניכר, כי אישיותו מאופיינת במנהיגות ובהובלה ואינו טיפוס נגרר. קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם סובל מחסכים רגשיים קשים וסברה, כי מעורבותו בעבירה הנדונה הינה ביטוי קשה של הרס עצמי שבא לשמש כפתרון כואב לקונפליקט הפנימי שלו. להערכת קצינת המבחן, הנאשם זקוק למסגרת טיפולית מכילה ותומכת, כאשר שליחתו לריצוי עונש של מאסר בפועל יש בה כדי להביא להתדרדרות במצבו הנפשי והאישי.

קצינת המבחן ממליצה על העמדתו של הנאשם בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים בה יהיה במסגרת טיפול של שירות המבחן וזאת כאקט טיפולי שיקומי וכן ממליצה על ענישה בדמות של מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי משמעותי וזאת כאקט ענישתי ומוחשי, שיבהיר לנאשם את חומרת והשלכות מעשיו. בנוסף ממליצה קצינת המבחן להטיל פיצויים הולמים לקורבן העבירה.

6. בפתח טיעוניה לעונש בעניינו של נאשם 2 בישיבה מיום 13.4.11, ציינה ב"כ המאשימה, כי התיקונים שהיו בבסיס כתב האישום המקורי נבעו בעיקר "משיקולים ראיתיים לרבות שיקולים מודיעיניים".

ב"כ המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי לבעל הרכב, בהדגישה את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. מעשיו של הנאשם גרמו נזק בלתי הפיך לרכבו של המתלונן שחנה על ציר תנועה מרכזי סמוך לבתי מגורים ובתי עסק, מעשה המלמד על מסוכנות מובהקת פרי של תכנון מוקדם. לטענת ב"כ המאשימה האירוע יכול היה להסתיים בנזק חמור עשרות מונים אם האש הייתה מתפשטת. באשר לחומרת מעשיו של הנאשם, הפנתה ב"כ המאשימה לסעיפים 10, 11 ו- 13 לגזר הדין שניתן בעניינו של נאשם 2.

ב"כ המאשימה מבקשת לדחות את המלצת שירות המבחן בהיותה המלצה בלתי סבירה, אשר אינה מתיישבת עם עקרון אחידות הענישה ועם האינטרס הציבורי, נוכח קביעותיו של בית המשפט בגזר דינו של הנאשם השני. מדובר בהמלצה בלבד כאשר בית המשפט הוא אשר שוקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות העונש שנגזר על שותפו של הנאשם (12 חודשי מאסר בגין תיק זה וכן הפעלה של מאסר מותנה בן 6 חודשים כאשר מתוכו 3 חודשים במצטבר).

ב"כ המאשימה עמדה על האבחנות בין שני הנאשמים וציינה מפורשות, כי אינה מבקשת לגזור גזירה שווה בין הנאשם דנן לבין נאשם 2 אשר יוחסו לו עבירות נוספות ואשר לחובתו עבר פלילי ומאסר מותנה, יחד עם זאת ובשונה מנאשם 2, נטען, כי הנאשם דנן אינו מודה ואינו לוקח אחריות על מעשיו ודבק בטענת האליבי שלו כעולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו; בנוסף, הנאשם משליך את האחריות לפתחם של אחרים ומתמקד בסבל שנגרם לו ואינו מגלה אמפטיה כלפי נפגע העבירה, דבר שמקים חשש ממשי להישנות מעשיו.

עוד טוענת ב"כ המאשימה, כי השפעת המאסר על הנאשם היא כהשפעתו על כל נאשם צעיר ללא עבר פלילי; קביעת שירות המבחן שמאסר עלול לגרום להתדרדרות במצבו של הנאשם, אינה מתיישבת עם קביעתו כי הנאשם פועל מתוך הרס עצמי.

ב"כ המאשימה מסכימה, כי יש כאן מקום לטיפול העשוי לסייע ולתרום גם לאינטרס של הנאשם וגם לאינטרס הציבורי, אך היא סבורה, שהמקום לקבלת טיפול כזה הוא בבית הסוהר ולא בשירות המבחן, כך שהמאסר צריך להיות ממושך דיו, כדי שבמהלכו יקבל הנאשם טיפול ראוי והולם.

באשר לטענה בדבר העדר סכסוך בין הנאשם לבין בעל הרכב, הפנתה ב"כ המאשימה לגזר הדין שניתן בעניינו של נאשם 2 וטענה, כי מדובר בטענה שמעצימה את חומרת מעשיו של הנאשם אשר ביצע את העבירות למען מטרה אחרת ולא למען עצמו.

 7.ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו, כי הענישה היא אינדיבידואלית ויש לנהוג בענישה שונה ביחס לשני הנאשמים בשל ההבדלים שביניהם. בעוד שנאשם זה הודה והורשע אך ורק בעבירות של קשר לפשע וחבלה במזיד ברכב, הנאשם השני הודה והורשע בנוסף בעבירות נגד שוטרים; הנאשם כאן הינו יליד 1990 ואילו שותפו הינו יליד 1982; לטענת הסנגור, הנאשם השני, המבוגר מן הנאשם, היה הדמות הסמכותית בביצוע המעשים כאשר הנאשם היה אך ורק דג רקק אשר נגרר אחרי הנאשם השני. עוד נטען, כי נאשם 1 נטול כל עבר פלילי וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק, להבדיל מהנאשם השני אשר לחובתו שורה ארוכה של רישומים פליליים.