מדינת ישראל נ' סעדון(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן : "חוק המעצרים").

2.כנגד המשיב, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן – עבירה לפי סעיף 13 לפקודת סמים מסוכנים [נוסח חדש], החזקה בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש].

3.על פי האמור בכתב האישום, במועד אשר אינו ידוע למאשימה, נדברו המשיב ורן אברהם [להלן: "רן"] למכור סמים מסוכנים מסוג חשיש, כשסוכם בין השניים כי המשיב ירכוש את הסם ורן יסחור בו.

במועד הקרוב ליום 04.07.2011 רכש המשיב סם מסוכן מסוג חשיש במשקל משוער של כ-100 גרם נטו בתמורה לסך 2,200 ₪ מאחר שזהותו אינה ידועה למאשימה. בהמשך העביר את הסם האמור לרן, אשר זה חילקו לכ-16 מנות לצורך הפצה כשחלק מהסם שימש את המשיב, רן ואחרים והיתרה נמכרה על ידי רן לאחרים בהזדמנויות ובמועדים שונים.

עוד על פי כתב האישום, ביום 12.07.2011 העביר המשיב לרן שתי פלטות נוספות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 199.3 גרם נטו, לצורך הפצתן במתווה האמור לעיל ובהמשך נמצא רן נוהג ברכב כשהוא מחזיק בסם האמור.

בסמוך ובעקבות האמור לעיל, נמצא המשיב מחזיק בחדרו בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 0.149 גרם לצריכה עצמית.

4.ב"כ המשיב טוען להיעדר ראיות לכאורה, כאשר בבסיס הדברים הטענה כי לא ניתן להסתמך על עדותו של רן אשר היא העדות אשר מפלילה את המשיב.

5.בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר. ראה בש"פ 6187/95, מ"י נ' סלימאן אלעביד (1995), לא פורסם, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פד' נ (2) 133, בש"פ 825/08 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה פד' נב (1) 625.

אין כאן מחד הכרעה בתיק עצמו, או כניסה לשאלת מהימנות עדים, אך יש בחינה של ממש את חומר הראיות והסתכלות על התוצאה האפשרית של ההליך הפלילי, לא רק בשים לב לראיות התביעה, אלא גם לעוצמתן, להגיון הדברים ולראיות הגנה ככל שישנן.

6.בחינת חומר החקירה באספקלריה של המבחנים האמורים מביאה למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. לא מצאתי חולשה בראיות ולא מצאתי כרסום בהן.

7.הראיות המרכזיות הינן הודעת רן במשטרה והעימות אשר נערך בינו לבין המשיב.

בהודעתו של רן מיום 13.07.2011 שעה 00:40 שו' 13-14 הוא אומר שהוא קנה את הסמים. לטענתו: "כדי למכור לחברים קצת ולעשן". הוא טוען כי הוא קונה כמות וזה עולה פחות כסף. כך בתחילת חקירתו.

בהמשך, לכאורה, משנה רן את גרסתו ואומר שהוא לא קנה את הסמים, אלא המשיב הוא זה שקנה אותם [ר' שו' 35 להודעתו].

מרגע זה גרסתו של רן היא שהסמים בפועל נקנו על ידי המשיב. מדרך התבטאותו בהמשך ניתן להבין כי כאשר הוא אומר: "אני קניתי" כוונתו שקנה באמצעות המשיב והתבטאות זו יש בה כדי להסביר במידה מסוימת גם את הסתירה הראשונית לכאורה המתוארת לעיל.

כך, לאחר שכבר אמר שהקניה נעשתה באמצעות המשיב, הוא נשאל: "בכמה כסף מכרת להם את הסם, תפרט לי?" והוא משיב: "אני הייתי קונה פלטה ב-2,200 ₪..." [שו' 70] ובשו' 80 הוא אומר: "אני בחיים לא קניתי פלטה", כאשר בשו' 77 הוא אומר: "לא קניתי מישהו הביא את זה לפה לבן דוד שלי – אביב...".

את הסתירות הללו לכאורה הוא מיישב בשו' 83 ואומר שכוונתו שהסמים היו מגיעים למשיב הביתה והמשיב היה משלם.

בעימות מיום 16.07.2011 בין רן למשיב, רן עקבי ואומר כי את הסמים אשר נתפסו עליו קיבל מהמשיב באותו יום [שו' 4].

עדות רן וגרסתו ברורה ואני מוצא כי יש בה כדי להקים ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב לעניין הסחר וההחזקה בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

בדברים של רן בהודעה ובעימות יש פוטנציאל ראייתי של ממש ומדובר בראיות לכאורה אשר יש לקבוע כי יכולות הן להבשיל במהלך ההליך הפלילי לראיות אשר יהיה בהן כדי להביא להרשעה.