מדינת ישראל נ' סעד(עציר)

החלטה

מונחת בפניי בקשה למעצר המשיב על תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים).

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

החזקה אגרופן או סכין למטרה לא כשרה - לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, נסיון פציעה בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 334 + 335 (א)(1) + 25 לחוק הנ"ל.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

טענות הצדדים

לעניין קיומן של ראיות לכאורה - אין מחלוקת בין הצדדים לעניין קיומן של ראיות לכאורה.

מכתב האישום עולה כי ביום 10.11.13 בעקבות ויכוח בין הנאשם ובין המתלונן, נטל הנאשם סכין מדוכן סמוך וניסה לפצוע את המתלונן אשר הגן על עצמו ועקב נוכחותם של /שוטרים במקום אשר הביאה לבריחת הנאשם מהמקום. הנאשם טוען כי לוויכוח קדמה פגיעה קודמת מצד המתלונן אשר גרמה לו להתרגז ובעקבות כך נטל את הסכין ועשה את שעשה.

עיון בתיק החקירה מעלה כי אכן קיימות ראיות לכאורה אשר די בהן לצורך שלב זה של הדיון ואף למעלה מכך. הראיות לכאורה הקושרות את המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו עולות למקרא הודעתו ועדות של שוטר שנכח במקום.

לעניין קיומה של עילת מעצר –

המבקשת בבקשה טוענת לקיומה של עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) וכן על עילת מעצר סטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. המבקשת שמה דגש על דרך הפעולה של המשיב בעניין זה ממנה עולה כי אירוע מינורי יחסית גרם למשיב לדרך פעולה כה קיצונית ועל המסוכנות הגלומה בכך ואשר הייתה יכולה להביא לסיום האירוע בצורה קשה הרבה יותר אלמלא פעולות המתלונן והשוטרים שנכחו במקום.

עוד הפנתה המבקשת לפסיקה רלבנטית לעניין החזקה ושימוש בסכין.

לעניין עילת המעצר טענה ההגנה כי אמנם יש חומרה מסוימת בעבירה ואולם יש לקרוא את הדברים לתוך ההקשר הכללי של האירועים לפיהם המשיב על פי טענתו הותקף תחילה בידי המתלונן, אדם גדול מימדים ומשכך לא ראה דרך אחרת להתגונן מולו אלא באמצעות נטילת הסכין.

בכל מקרה עותרת ההגנה כי גם אם קיימת עילת מעצר הרי שיש בידה להציע חלופת מעצר שתאיין את מסוכנות המשיב והיא על ידי מעצר בית מלא בביתו בפיקוח אמו ולסירוגין - דודו.

דיון והכרעה -

כאמור לעיל נראה כי אין מחלוקת עניינית לעצם קיומן של ראיות לכאורה וכי יש בחומר הראיות שהוצג כדי לעמוד בהיקף ובטיב הבחינה הנדרשת בשלב זה של ההליך.

לעניין עילת מעצר –

בשים לב לעבירות המיוחסות לו עומדת כנגד המשיב חזקת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.

בנסיבות העניין אין בידי לקבל עמדת ההגנה כי פעולת המשיב הייתה פעולה של "אין ברירה" בשים לב לכך שקדמה לה תקיפתו בידי המתלונן ובשל אי יכולתו להתמודד עם תקיפה כאמור. עיון בחומר הראיות מעלה כי העימות בין השניים היה עימות מינורי יחסית וכי המשיב דוקא הוא שהביא להסלמתו על ידי נטילת הסכין וניסיון לדקור את המתלונן והדברים מקבלים חיזוק נוסף גם בהתנהלותו שלאחר מכן – בריחה מהשוטרים שנכחו במקום וכו'. לטעמי דוקא העובדה כי אירוע יחסית מינורי היה יכול להביא את המשיב לתגובה כה קיצונית ולא פרופורציונאלית דוקא מחזקת את המסוכנות הנשקפה ממנו לא רק למתלונן אלא לציבור בכללותו. עצם העובדה כי על רקע פעולות הגנה מצד המתלונן ונוכחות שוטרים במקום נמנעה כנראה תוצאה חמורה יותר- אינה מאיינת את עצם המסוכנות הנשקפת מהפעולה.

לעניין חלופת המעצר המוצעת -