מדינת ישראל נ' סעד(עציר) ואח'

החלטה

רקע כללי בתמצית

1.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של איומים בצוותא חדא, יריות באיזור מגורים בצוותא חדא ותקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא.

2.בד בבד הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

דיון בבקשה, לאחר דחייה, התקיים ביום 31.05.10.

3.ב"כ הצדדים טענו בדיון איש איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחו.

ב"כ המבקשת הפנה לחומר החקירה ממנו ניתן להסיק, לשיטתו, כי קיימות ראיות לכאורה (ר' טיעונו בעמ' 3 שורות 13-25 לפר' ועמ' 4 למעלה).

4.ב"כ המשיבים הרחיב בטיעונו תוך התייחסות מפורטת לתיק החקירה, אגב טיעונו, כי לא קיימות בתיק ראיות לכאורה.

דבריו מפורטים בעמ' 4-9 ועמ' 10 שורות 1-7 לפר' ולא מצאתי לחזור עליהם.

עיינתי בטיעוני ב"כ המשיבים עיין היטב.

בתמצית יאמר, כי ב"כ המשיבים טוען כי יכול ותלונות המתלוננים באות על רקע הסכסוך הנטוש בינם לבין המשיבים, לדבריו קיימות סתירות במערך העדויות של צאלח ג'אמוס מהא ג'אמוס ותמים קשוע.

לשיטתו, למשיב 1 טענת אליבי ואין בתשתית הראייתית שבתיק החקירה להקים עילת מעצר כנגד המשיבים ובית המשפט נתבקש להורות על שחרורם ללא תנאי, ולחלופין לחלופת מעצר ופיקוח ולחלופי חלופין לבקש תסקיר.

ראיות לכאורה-המסגרת המשפטית

5.כידוע, כאשר אנו בוחנים עצם קיומן של ראיות לכאורה, יש לראות "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 149-148). וכן "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149).[ר' גם: בש"פ 2201/09 דהן נ מ"י (18.3.09)].

בבש"פ 10162/08 אבו גרדוד נ' מ"י (טרם פורסם – 15.12.08 ) נפסק בין היתר כי:

"חומר הראיות בהליך מעצר הוא חומר גולמי שטרם עבר תהליך עיבוד בהליך הפלילי, ובחינתו משקפת עמדה ראשונית, לכאורית, ביחס למעורבות הנאשם בעבירה המיוחסת לו, אשר טרם עברה את מבחני ההערכה הראייתית – שיפוטית הצפויים להיעשות במשפט גופו" [בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.05 )]. מעצרו של נאשם מותנה, איפוא , התקיימותו של סיכוי סביר לכך שיהא בראיות הקיימות נגדו, לאחר שעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, כדי להביא להרשעתו של הנאשם [בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פד"י נ (2) 133]".

6.זאת ועוד, יכול שעילת מעצרו של נאשם תתגבש על בסיס חומר חקירה המורכב מתשתית של ראיות נסיבתיות בלבד, מקום בו ראיות אלה הינן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה. [ר' בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' משה קנילסקי (17.2.1999); בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל (26.2.2004); בש"פ 8006/09 בוכניק נ' מדינת ישראל (25.10.2009)].

7.על אחת כמה וכמה שאין בשלב זה לקבוע שאלות הנוגעות למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים [ר' בש"פ 2361/09 מצארווה נ' מדינת ישראל (5.5.2009); בש"פ 3742/008 עובייד נ' מדינת ישראל (20.5.2008)].

הכלל הינו כאמור כי בהליכי מעצר אין בית המשפט נזקק לשאלות של מהימנות העדים והוא אינו נדרש באופן מדוקדק להערכת משקלן של העדויות השונות, די לצורך שלב זה בהודעת המתלונן אשר אינה מופרכת על פניה על מנת להקים את התשתית הראייתית הדרושה.

ר': בש"פ 12038/04 הייב נ. מ"י תק-על 2005 (1) 222.