מדינת ישראל נ' סעאידה(עציר) ואח'

החלטה

(בענינו של המשיב 4 בלבד)

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, וגניבת רכב.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ומיקד טיעוניו בשאלת חלופת המעצר. בעיקר הפנה ב"כ המשיב לעובדה כי כתב האישום שהוגש כנגד משיב זה, זהה לכתב האישום שהוגש כנגד שותפיו לביצוע העבירה ומייחס לו את אותן עבירות בדיוק.

משכך, עתר ב"כ המשיב להשוות את ענינו של משיב זה, לעניינם של שותפיו אשר בענין המשיבים 2-3 ניתנה החלטת שחרור בהסכמת התביעה ובענינו של המשיב 1 הוא הרוח החיה בפרשה, ניתנה החלטת שחרור חרף התנגדות התביעה והתביעה לא מצאה לנכון לערור על החלטת השחרור.

ב"כ המשיב הוסיף וטען כי הגם שלחובת המשיב עבר פלילי הרי שמדובר בעבר פלילי ישן, כאשר הרשעתו האחרונה של המשיב הינה משנת 2007 בגין עבירה משנת 2005. לדבריו באיזון בין עברו הפלילי של המשיב לבין העובדה כי חלקו בביצוע העבירה הוא החלק השולי ביותר, הרי שניתן להורות על שחרורו בתנאים מגבילים ואין מקום להזקק לקבלת תסקיר בענינו בהבדל מעניינם של האחרים.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב 4 ומבסס טיעוניו בעיקר על עברו הפלילי של המשיב המלמד על מעורבות קודמת בעבירות רכוש, לרבות בעבירות הקשורות ברכבים.

ב"כ המבקשת סבור כי עברו הפלילי של המשיב מלמד על מסוכנות גבוהה הנשקפת מפניו בניגוד לשותפיו.

בנסיבות הללו, סבור ב"כ המבקשת כי יש מקום להזקק לקבלת תסקיר מעצר אשר יבחן הן את המסוכנות הנשקפת מפני המשיב, והן את יכולתה של החלופה המוצעת לאיין את המסוכנות.

ייאמר מיד כי עקרון השוויון הטבוע בשיטת המשפט הישראלית, מחייב למנוע אפליה בין נאשמים שעניינם דומה.

האינטרס שביסוד עקרון זה, נעוץ במטרה לשמור על אמון הציבור בהפעלה צודקת ושוויונית של הדין הפלילי.

פסיקה עקבית קבעה כי כאשר קיים שוויון בין נאשמים באותה עבירה, מבחינת המצאות ראיות לכאורה יציבות ומספיקות כנגד כל הנאשמים וכן דמיון פחות או יותר בעברם הפלילי ובסיכון הצפוי מכל אחד מהם לשלום הציבור, יש להקפיד על יישומו של כלל השוויון.

אכן צודק ב"כ המבקשת כי ניתן לעשות אבחנה בין ענינו של המשיב 4 לעניינם של המשיבים 2-3 אשר שוחררו בהסכמת התביעה, נוכח העובדה כי למשיב שבפני עבר פלילי בניגוד למשיבים 2-3.

ואולם- לצד ההבדלים הקיימים בעבר הפלילי, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי חלקו של המשיב 4 בעבירות המיוחסות לו, הינו החלק החמור "פחות" מכל המשיבים האחרים, אשר כל שנטען כלפיו היה כי ליווה ברכב אחר את המשאיות הגנובות.

עוד יש לציין כי המשיב 1 הוא הרוח החיה בביצוע העבירות, שוחרר בהחלטת בית המשפט על אף שגם לחובתו עבר פלילי ואף הואשם בעבירה נוספת של שיבוש מהלכי משפט.

על החלטת השחרור בענינו, לא הוגש ערר.

במכלול השיקולים הללו ובאיזון בין הנסיבות השונות בענינו של כל אחד מהמשיבים ובהתחשב בחלקו של כל אחד מהמשיבים בארועים נשוא כתב האישום, כמו גם בהתחשב בעבר הפלילי, נדמה כי יש מקום להורות גם על שחרורו של המשיב שבפני, בתנאים מגבילים.

שמעתי עתירת ב"כ המבקשת להזקק לתסקיר מעצר טרם שבית המשפט ישקול אפשרות שחרור המשיב ולא ראיתי מקום לכך בנסיבות תיק זה.

איני סבורה שבתיק זה חבויים שיקולים נסתרים ומיוחדים המחיבים הזקקות של בית המשפט לכלים המקצועים של שירות המבחן בהערכת מסוכנות או אפקטיביות. המסוכנות הנשקפת מפני המשיב ברורה לבית המשפט, ונחזית מן העבירה המיוחסת לו ונסיבותיה, כמו גם מעברו הפלילי של המשיב.