מדינת ישראל נ' סעאדה(אסיר) ואח'

ב"כ המאשימה, עו"ד אריאל פס

ב"כ הנאשמים, עו"ד שוקרי אבו טביק

הנאשמים- התייצבו

גזר דין

רקע

הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא חדא, לפי סעיפים 380 ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי האמור בעובדות כתב האישום המתוקן בתאריך 16.1.10 הגיעו הנאשמים לקיוסק בלוד יחד עם אחרים. באותן נסיבות נתגלע ויכוח בין נאשם 1 לבעל הקיוסק, סעיד דכה (להלן: סעיד). הנאשמים, יחד עם אחרים, החלו לתקוף בצוותא חדא את סעיד ואת אחיו, יוסף דכה (להלן: יוסף), בכך שהכו אותם במכות אגרוף, ונאשם 2 השליך בקבוקי זכוכית לעברם. כתוצאה ממעשיהם נגרמה לסעיד חבלה בעינו השמאלית. כתוצאה ממעשיו של נאשם 2 נגרם ליוסף חתך בירך ימין, בעטיו פונה יוסף לטיפול בבית-החולים "אסף הרופא".

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו נשלחו הנאשמים לקבלת תסקיר שירות המבחן, ובכפוף לתסקיר חיובי תעתור המאשימה לגבי נאשם 1 לעונש של 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, והסניגור יבקש לבטל את ההרשעה. לגבי נאשם 2, בכפוף לתסקיר חיובי, המאשימה תעתור ל- 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, והסניגור יבקש להסתפק ב- 3 חודשי עבודות שירות.

בעניין נאשם 1 הוגש תסקיר שירות המבחן. מדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי, אשר הגיע מרקע נורמטיבי. הנאשם הביע צער וחרטה על ביצוע העבירה. הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול במועד ביצוע העבירה, ותיאר את איבוד השליטה בהתנהגותו על רקע היותו בגילופין. שירות המבחן התרשם מבחור צעיר בעל אישיות חלשה, ולצד זאת התרשם מרצינותו כלפי המיוחס לו בכתב האישום, ומיכולתו לשתף פעולה בכל הנדרש. שירות המבחן התרשם כי על אף נטייתו לצמצם את חלקו בביצוע העבירה, הרי שההתנהגות האמורה הינה חריגה לאורחות חייו, ואינה מאפיינת את קווי חשיבתו. לפיכך, המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתו ולהסתפק בצו של"צ בהיקף של 140 שעות.

בעניין נאשם 2 הוגש תסקיר שירות המבחן. שירות המבחן מציין כי מדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי. הנאשם תופס את התנהגותו כחריגה לדפוסי התנהלותו בדרך כלל. תיאר את התנהגותו כאימפולסיבית ללא הפעלת שיקול דעת הואיל והיה בגילופין בנסיבות האירוע. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה ליטול אחריות אישית כלפי ביצוע העבירה, וניכרת עמדה לפיה תופס עצמו קורבן לסיטואציה החברתית שהתפתחה בנסיבות האירוע. אף על פי כן הינו מסוגל להבין בדיעבד את הפסול שבהתנהגותו. שירות המבחן המליץ לשקול בחיוב את ביטול הרשעתו בדין כדי לעודד את מאמציו להשתלבות חברתית מקובלת, וזאת לצו צו של"צ בהיקף של 140 שעות.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה, עו"ד דפנה ינוביץ'-דוד, טענה כי תופעת האלימות חוזרת על עצמה, ובסופה אנשים נחבלים, נפצעים ומוכים. לטענתה זהו תיק אשר מלמד על הפגיעה בביטחונם האישי של האזרחים. ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על נאשם 1 שלושה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, ועל נאשם 2 שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם, עו"ד שוקרי אבו טביק, טען כי הנאשמים שהו במעצר במשך תקופה ארוכה, ולאחר מכן היו משוחררים בתנאים מגבילים. התסקירים בענייניהם חיוביים. הנאשם 1 עובד אצל מנהל סניף קופת חולים. בעניין נאשם 2 טען ב"כ הנאשם כי הנאשם נחבל ונפצע בעצמו. הנאשמים הודו, נטלו אחריות, והביעו צער וחרטה.

הנאשם 2 הביע צער.

דיון

סוגייית ביטול ההרשעה

בנוגע לשאלת ביטול הרשעתו של נאשם 1 בדין, לא שוכנעתי כי יש מקום לבטל את הרשעתו. מקרהו של הנאשם אינו נופל לגדר החריגים שבפסיקה לאי-הרשעה (ר' ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נב (3) 337 (1997); וכן ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.07)). המעשה עצמו, לאור חומרתו מצדיק את הרשעתו בדין, ולא שוכנעתי כי ההרשעה תגרום לנאשם נזק בלתי מידתי. לא מצאתי אף בנימוקי שירות המבחן משום הצדקה לביטול ההרשעה.

בנוגע לשאלת ביטול הרשעתו של נאשם 2 בדין, הדברים נכונים מקל וחומר. לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה כלשהי לביטול ההרשעה. מקרה זה אינו נופל לגדר החריגים שבפסיקה. חלקו של נאשם 2 במעשה חמור מחלקו של נאשם 1. נאשם 2 אף התקשה ליטול אחריות אישית לביצוע העבירה, וניכרת עמדה לפיה הוא תופס עצמו כקורבן. הנימוק שציין שירות המבחן, הנוגע לצורך לעודד את הנאשם, אינו נופל לגדר הנימוקים לביטול ההרשעה.

לפיכך, ההרשעה בעניינם של שני הנאשמים נותרת על כנה.

העונש הראוי