מדינת ישראל נ' סנקרט

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום בו הואשם בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים; נהיגה בפסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. כמפורט בכתב האישום בתאריך 17.1.11 בשעה 09:10 לערך בכביש ירושלים תל אביב ליד מחלף שואבה הסיע תשעה תושבים זרים שאין בידם אישור לשהות בישראל כדין. המבקשת טוענת כי המשיב העלה את התושבים הזרים לרכב לאחר שכסאות המושב האחורי נעקרו. העליה לרכב נעשתה, כמתואר בכתב האישום, סמוך לא-טור, והמשיב הסיעם לתוך מדינת ישראל תמורת תשלום. פעילות זו נעשתה בעת שהמשיב נהג רכב מנועי כשהוא פסול מלעשות כן וכן נהג ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

העבירות המיוחסות למשיב הן הסעה שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 12 א' (ג') (1א') (א') ו- (ב') לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952; נהיגה בפסילה – עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב – עבירה על סעיף 2 (א') לפקודת ביטוח רכב מנועי.

המבקשת טוענת כי ברשותה ראיות טובות להוכחת המיוחס למשיב וכי מתקיימת עילת מעצר. בין היתר היא מפנה לכך שלחובתו שתי הרשעות קודמות באותן עבירות וכי תלויים ועומדים כנגדו עונשי מאסר על תנאי למשך 6 חודשים ולמשך 5 חודשים שהם ברי הפעלה בהליך זה.

המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר ועיקר טענתו היא כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. החלופה המוצעת על ידי המשיב היא שהייה במעצר בית מלא בביתו – הבית בו התגורר לפני שנעצר - ובפיקוח אשתו. הוא ביקש כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו ואולם נוכח בהינתן העבירות שבוצעו והמפורט להלן לא מצאתי כי יש צורך בכך.

במסגרת הדיון בשאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר 'על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השנייה – העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה.' (בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) , 702, 706 (1998))

בכל הנוגע למעשה - הרי שמדובר במעשה שיש בו כדי להצביע על מסוכנות , הנובעת מהחשש לכניסתם של שוהים בלתי חוקיים לשטח מדינת ישראל במיוחד מקום בו הופך האדם את ביצוע עבירות עלה למקור פרנסתו (בש"פ 10001/04 מדינת ישראל נ' מחמוד ענזה (פורסם במאגרים, 25.11.04); בש"פ 7985/09 מוסא חאלד נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 15.10.09); בש"פ 9551/09 מחמוד דאיה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 10.12.09) וההפניות שם). זאת ועוד, בענייננו אין המדובר בעבירת הסעה 'רגילה' אלא בכזו המקימה את הנסיבות המחמירות, כפי שנקבעו בעת שתוקן החוק במסגרת התיקון האחרון (ס"ח תש"ע מס' 2236 מיום 23.3.10 ע' 446; השווה עמ"ת (י"ם) 37300-08-10 נאדר מוגרבי נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 25.8.10))

המשיב הסיע לא פחות מתשעה אנשים ועשה זאת תמורת תשלום תוך שהוא מסיע אותם לכיוון ישראל ונתפס בשואבה. האופן שבו 'טופל' הרכב כדי לאפשר את ההסעה כפי שזה עולה מתוך התמונות והודעת המשיב – המושב האחורי של הרכב נעקר; חלונותיו כוסו בקרטונים והוכן מקום להכנסת האנשים שאותם התכוון להסיע; אינו משאיר מקום לספק מה הייתה מטרת ההסעה ומדוע נעשו הדברים כך. דומה כי לא יכולות להיות נסיבות חמורות יותר של עבירת ההסעה.

בנוסף, הסעה זו אף בוצעה כאשר רשיון הנהיגה של הנוהג ברכב הוא בפסילה וללא שקיים ביטוח המכסה את הנסיעה.

בכל הנוגע לעושה תמונת המצב חמורה עוד יותר. המדובר במי שחוזר ומבצע את אותן עבירות ודבר אינו מביא להרתעתו. ביום 29.10.08 הוטל על הנאשם עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי למשך חמישה חודשים (ת.פ. (שלום י"ם) 7087/08). לא חלף זמן רב והנאשם שב והורשע בגין ביצוע אותה עבירה לאחר שהסיע חמישה תושבי שטחים. בית משפט השלום ברמלה הטיל עליו תשעה חודשי מאסר בפועל וששה חודשי מאסר על תנאי. הנאשם החל לרצות את עונשו ביום 1.2.10 (לאחר שערעורו נדחה כמפורט בפסק הדין בע"פ 18157-10-09). שני המאסרים המותנים שהם ברי הפעלה בהליך זה ותקופות המאסר אותן נשא המשיב לא הרתיעו אותו ולא הביאו אותו להימנע מביצוע אותן עבירות ממש.

מהשיקולים שפורטו לעיל – המעשה שנעשה והתנהגותו של העושה שחוזר עליו למרות ההרשעות הקודמות והמאסרים המותנים – איני סבור כי מתקיים אותו אמון בסיסי החיוני לשחרורו לחלופה. מטעם זה גם לא מצאתי כי יש צורך בקבלת תסקיר מעצר.

מכל מקום, גם אם הייתי סבור כי יכולה להתאים חלופה הכוללת פיקוח הדוק על המשיב תוך השענות על בטוחות מתאימות - ואינני סבור כך - הרי שהחלופה המוצעת רחוקה מלהלום את שנדרש. המדובר באישתו של המשיב, עמה הוא מתגורר ביחד עם ילדיו. התרשמותי מהאשה בעת שהופיעה בבית המשפט הייתה כזו – שאין לצפות כי תמנע את יציאת המשיב מהבית או תדווח על כך ותביא למעצרו. עיקר מעייניה היו, ובצדק מבחינתה, החזרתו של המשיב הביתה להיות עם ילדיו ובלשונה 'אני רוצה שיהיה בבית, יש את הילדים'. היא נשאלה איך ניתן לדעת שלא יצא מהבית פעם נוספת מהשיבה כי 'הוא לא יחזור על זה כי הוא יישאר אצל הילדים שלו עכשיו'. הילדים, יש לציין, הם בני 7, 8, 11 ו- 12. משזו נקודת המבט, מוצדקת ככל שתהיה, איני סבור כי ניתן להניח כי במקרה של הפרה תביא אשתו של המשיב למעצרו ולנטילתו מחיק משפחתו וילדיו.

לסיכום, מורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה והודעה היום כ"ט שבט תשע"א, 03/02/2011 במעמד הנוכחים.

ארנון דראל, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: