מדינת ישראל נ' סננס

הכרעת דין

1.ביום 12.8.11 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם, המייחס לו ביצוע עבירה של איומים בניגוד להוראות סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק). בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 30.7.11 בערב, לאחר שהנאשם ביקר בביתה, גילתה זוהרה עזרא (להלן - המתלוננת) כי נעלם מהמגירה בחדר השינה שבביתה סכום של 500 ₪. עוד באותו ערב היא פנתה לאחיו של הנאשם וביקשה כי הנאשם ישיב את הסכום החסר. למחרת הופיע הנאשם בביתה של המתלוננת, ואיים להרוג אותה.

2.ביום 12.9.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויורשע. הנאשם, כשנשאל לעמדתו, השיב: "אני אומר שהבנתי את הסדר הטיעון, ואני מסכים להודות, אבל זה לא נכון מה שמייחסים לי". בהחלטתי מאותו יום לא קיבלתי את הסדר הטיעון שהוצע, לאחר שהגעתי למסקנה כי קיים חשש שאין מדובר בהודיה כנה ואמיתית, כי אם בהצהרה שכל כולה לא נועדה אלא להביא לסיומן של ההגבלות החלות על הנאשם עקב מעצר הבית, ולמנוע סיכון כי בסופו של יום יגזר עליו עונש מאסר בפועל מעבר לתקופה בה היה עצור, בטרם מעצר הבית. לאור זאת, ומאחר וראיתי בדברי הנאשם כפירה בעובדות כתב האישום, התקיימה ישיבת הוכחות, בה הביא כל צד את ראיותיו.

3.לאחר שבחנתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

חלק ראשון:הפרק העובדתי

א.גרסת המתלוננת

4. מטעם התביעה העידה המתלוננת. היא סיפרה ביום האירוע, שהיה יום שבת, היא הכינה כוס תה וישבה בגינת ביתה. בשלב מסוים הגיעו למקום הנאשם וחברו. היא ביקשה מהנאשם, אותו הכירה במשך שנים, להיכנס למטבח ולהכין עבורם תה לשתיה. הנאשם נכנס לפנים הבית והשתהה מעט. לאחר מכן הוא חזר לגינה, ובידיו בקבוק משקה "קולה". המתלוננת ציינה כי פרק הזמן בו השתהה הנאשם בפנים הבית העלה בליבה חשד, מאחר והבקבוק, עמו חזר הנאשם לגינה, היה מונח מלכתחילה על השולחן. לאחר שהנאשם וחברו עזבו את ביתה, בדקה המתלוננת וגילתה כי המגירה בחדר השינה פתוחה וכסף נעלם. לדבריה – "קמתי וישר הסתכלתי על הכסף וראיתי שאין כסף" (עמ' 5 לפרוטוקול).

5.לדברי המתלוננת, היא המתינה לצאת השבת ואז ניגשה, ביחד עם בנה, לביתו של יעקב, אחיו של הנאשם. לדבריה, "אמרתי לו שהנאשם לקח ממני כסף" ו"אמרתי שאולי הוא יחזיר לי" (עמ' 8 לפרוטוקול).

6.לדבריה, למחרת היום טלפן אליה הנאשם, שאל "מה הבעיה שלך?" והיא ענתה "הבעיה שלי, אתה מכיר אותה ואתה יודע מה הבעיה שלי". בעקבות זאת, הוא הגיע לביתה , אמר לה "זונה, בת זונה", ו"רק אני אהרוג אותך". כתוצאה ממעשיו אלה של הנאשם, פנתה המתלוננת למשטרה והגישה תלונה נגדו על איומים.

ב.הודעות המתלוננת במשטרה

7.הודעת המתלוננת מיום 31.7.11 (ת/1) - המתלוננת תיארה את האירועים שהתרחשו בשבת, וציינה כי באותו יום הלכה לבית אחיו של הנאשם. לדבריה, למחרת היום הגיע הנאשם לביתה ואיים להרוג אותה עם סכין.

8.הודעת המתלוננת מיום 2.8.11 (ת/2) - המתלוננת מסרה כי הנאשם הגיע לביתה, לאחר שאחיו יעקב דיבר איתו, ואיים להרוג אותה. בהודעה זו היא לא הזכירה איום עם סכין.

9.הודעת המתלוננת מיום 4.8.12 (ת/3) - בהודעה השלישית הסבירה המתלוננת, במענה לשאלה האם אכן הנאשם איים להרוג אותה עם סכין, כי אמרה שהנאשם איים בסכין על אמו – ולא עליה. אף בהודעתה זו המתלוננת לא הזכירה כי ניגשה עם אחד מבניה אל אחיו של הנאשם.

ג.גרסת הנאשם

10.מטעם ההגנה העיד הנאשם. לדבריו, כאשר הגיע עם חברו לגינתה של המתלוננת היא הציעה כי הוא יכין תה לו ולחברו. לדבריו, הוא העדיף שתיה קרה ולכן נטל בקבוק "קולה". בחקירתו הנגדית הוא ציין כי הזמן שארך מעת שנכנס לפנים הבית ועד אשר לקח את בקבוק ה"קולה" וחזר לגינה היה חמש או שש שניות, ולא חצי שעה כפי שלדעתו נטען על ידי המתלוננת.

11.הנאשם העיד כי הגיע למחרת היום לביתה של המתלוננת, לאחר ובעקבות שיחתה עם אחיו בערב הקודם. הוא נשבע בפניה כי לא לקח כסף מביתה, והיא ביקשה שיעזוב את ביתה. הוא אמר "גם אם איעצר, יש אלוהים בשמיים" (עמ' 11 לפרוטוקול) או "יש אלוהים והוא משלם" (עמ' 12 לפרוטוקול).

ד.הודעת הנאשם במשטרה (ת/4)

12.בעדותו במשטרה מסר הנאשם כי לאחר שהציעה לו המתלוננת לשתות, הוא אמר שאינו רוצה לשתות מאחר וחם לו, אולם לאחר שהפצירה בו הוא נכנס לביתה, הכין לעצמו כוס תה ויצא. הוא הכחיש נמרצות כי גנב כסף מהמתלוננת או כי איים עליה למחרת היום.

חלק שני:הערכת הראיות וקביעת ממצאים עובדתיים

ה.טענות הצדדים