מדינת ישראל נ' סנה

הכרעת דין וגזר דין

הנאשם הודה בביצוע עבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

בין החודשים יולי- דצמבר 2007, הועסק הנאשם כמוכר בחנות YELLOW בתחנת הדלק פז בנצרת עלית. במהלך תקופת העסקתו, שלשל לכיסו כספים שקיבל מלקוחות ושהיו מיועדים להגיע לקופת החנות, בסך כולל העולה על 1,000 ₪.

תסקיר שירות המבחן:

מהתסקיר עולה כי הנאשם הינו רווק בן 32, עובד כטכנאי בחברת תקשורת. לדבריו, ביצע את העבירה על רקע נטייתו לפזרנות, נקלע למצוקה כספית, על כן התפתה להכניס לכיסו חלק מכספי המכירות בחנות בה עבד. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם הינו בעל כוחות ויכולות, לצד זאת נראה כי מתקשה לעיתים להתמודד עם מצבי לחץ שונים וקיים אף קושי בשליטה על דחפיו.

הומלץ להטיל על הנאשם צו מבחן וכן צו של"צ בהיקף מצומצם של 80 שעות ופיצוי כספי למתלונן. שירות המבחן סבור כי על אף חומרת העבירה, על מנת שלא לפגוע באפשרויות תעסוקתיות עתידיות, יש מקום לשקול בחיוב סיום ההליך הפלילי ללא הרשעה בדין, זאת מאחר ומדובר בעבירה ראשונה ויחידה, הנאשם לקח אחריות לביצועה ונכון הוא להשתלב בהליך טיפולי.

טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה ביקש לדחות המלצותיו של התסקיר, להרשיע את הנאשם בדין ולהטיל עליו 6 חודשי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע על כל עבירות רכוש, פיצוי למתלונן וקנס כספי. סכום הכסף המדויק אותו גנב הנאשם אינו ידוע, אולם הנאשם הודה כי שלח ידו והכניס לכיסו אלפי שקלים השייכים למעסיקו, ומתצהיר הנזק של הנפגע עולה כי נגרמו לו הפסדים כספיים ותדמיתיים כבדים.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם הינו בחור צעיר, רווק בן 32, אשר שירת שירות קרבי מלא בצה"ל כלוחם ביחידה קרבית ונמנה על כוחות המילואים. הנאשם עובד כטכנאי בחברת תקשורת, זאת לאחר שרכש השכלה כטכנאי, נאלץ להפסיק לימודיו בשל מצוקה כלכלית, בתקופה בה בוצעו העבירות. הנאשם עומד בתשלומי ההוצל"פ ומנסה להחזיר את חייו למסלול נורמטיבי. על מנת שלא לפגוע באפשרויות תעסוקתיות, בקשה הסנגורית לאמץ המלצת שירות המבחן, שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ. הטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות תגרום לכך שהנאשם ייפול לנטל על החברה. הנאשם אמנם לא השיב את הכספים שגנב, אולם הוא ויתר על הכספים אשר הגיעו לו בגין עבודתו.

ההרשעה

בסיום ההליך הפלילי, ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם, ורק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים הימנעות ממנה. המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים".

הימנעות מהרשעה מקומה בנסיבות יוצאות דופן "רק שעה שהנזק בעקבות ההרשעה גדול באופן בלתי סביר ביחס לחומרת העבירה". (ראה ר"ע 432/85 גדעון רומנו (לא פורסם)).

מן הכלל אל הפרט:

אמנם שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשם בדין, אולם המלצתו של שירות המבחן הינה לעולם בגדר המלצה, כאשר שירות המבחן רואה לנגד עיניו את האינטרס הטמון בשיקומו של הנאשם ובית המשפט לבדו הוא האמון על האיזון הנכון, בין הפן ההרתעתי והאינטרס הציבורי, ונסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הפן השיקומי.

ראה לעניין זה דבריה של כב' השופטת א. חיות בע"פ 8315/07 יוחנן מזרחי (טרם פורסם):

"העובדה כי שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה במקרה הנדון... יש לה אמנם משקל אך אין היא מכריעה את הכף ואין בית המשפט מחוייב לקבלה".

לאחר שבחנתי טענות הצדדים והאמור בתסקיר שירות המבחן ובהתחשב באמות המידה שנקבעו בפסיקה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בפרשה שלפנינו "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" המצדיקות סטייה מן הכלל שלפיו מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. המדובר בעבירה שהמחוקק ראה לנכון לייחס לה חומרה יתרה כאשר ייחדה אותה מעבירת גניבה רגילה וקבע לצידה ענישה חמורה יותר.

מכל מקום לא הוכח נזק קונקרטי כלשהו שייגרם לנאשם באם יורשע ולא מצאתי כי מתקיים כאן יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם, אשר לא הוכח, לבין חומרת העבירה שעבר, על כן מסקנתי היא כי אין מקום להימנע מהרשעתו.

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.