מדינת ישראל נ' סנדרוביץ

הכרעת דין

האשמה ומהלך הדיון

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

גרימת נזק לרכוש או אדם, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה");

רשלנות, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א– 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה;

אי מתן זכות קדימה, עבירה על תקנה 64(ג)לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

נטען בכתב האישום כי, ביום 11.11.12 בסמוך לשעה 01:40 נהג הנאשם ברכב ונסע ברחוב פברשטיין לכיוון הצומת עם רחוב כנפי נשרים בירושלים. בהגיעו לצומת, נהג ברשלנות כאשר פנה שמאלה ופגע ברכב המעורב, אשר נכנס לצומת משמאל לכיוון נסיעתו. רשלנותו של הנאשם מתבטאת בכך שלא ציית להוראות תמרור ב' 301 ולא נתן זכות קדימה לרכב המעורב. כתוצאה מהתאונה, נחבלו בגופם המעורב, הנאשם ונוסע ברכבו. בנוסף, כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי התאונה ארעה באחריות נהג הרכב המעורב.

משכך התיק נקבע לשמעית הראיות בפניי. במהלך הדיון העידו מטעם המאשימה העדים הבאים:

רס"ר רפאל עוז, השוטר אשר הגיע למקום התאונה בעקבות דיווח שהתקבל במוקד (להלן: "השוטר");

רס"ר דיב סבאג, הבוחן אשר הגיע למקום התאונה, בחן את הממצאים בשטח וערך את דוח הבוחן (ת/2), סקיצה (ת/3), תרשים (ת/4), לוח תצלומים (ת/5), וגבה את הודעת הנאשם (ת/6) (להלן: "הבוחן").

מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

אין מחלוקת, כי הנאשם ביצע פניה שמאלה כשבכיוון נסיעתו מוצב תמרור ב- 301, "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה".

אין גם מחלוקת, כי הייתה קיימת חובה על הנאשם ליתן זכות קדימה לרכב המעורב אשר נכנס לצומת משמאל לכיוון נסיעת הנאשם.

כולם מסכימים, כי במועד התאונה מערכת הרמזורים בצומת לא פעלה וכי תמרור ב' 301 אשר מוצב בכיוון נסיעת הנאשם הוא אשר קבע את זכות הקדימה המתחייבת בהעדר הרמזור.

המחלוקת העיקרית היא, האם הנאשם נתן זכות קדימה והאם יש בהתנהגות המעורב כדי לנתק את הקשר הסיבתי.

דיון והכרעה

הנאשם לא נתן זכות קדימה

תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה קובעת, כדלקמן: