מדינת ישראל נ' סמטננקו(עציר) ואח'

גזר דין בעניינו של נאשם 1

1.הנאשם 1 הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירה של ניסיון להספקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג -1973[להלן: "פקודת הסמים"] וסעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן: "חוק העונשין"].

מכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם 1 עולה, כי הנאשם 2 התקשר לאחר בשם לירן [להלן: "לירן"] וביקש ממנו להגיע למקום בו יפגוש את הנאשם 1 ויעביר לנאשם 2 דבר מה מאת הנאשם 1. לירן שלח בחור העובד אצלו כמשלוחן לצורך אותה שליחות.

הנאשם 1 והמשלוחן נפגשו. שני שוטרים הבחינו בנאשם 1 משליך דבר מה בקרבת מקום, והשניים נעצרו.

סופו של יום, התברר כי הנאשם 2 ביקש מלירן להביא לו סמים מסוג חשיש מאת הנאשם 1, וזה שלח משלוחן מטעמו לביצוע אותה משימה. הסמים נתפסו, וכך גם הנאשמים.

בין הצדדים אין הסכמה עונשית בעניינו של הנאשם 1.

2.עם הנאשם 2 הגיעה המאשימה להסדר טיעון הכולל הסכמה עונשית, ולפיה הנאשם 2 יודה בכתב האישום המתוקן, אשר מגלם את אותו סיפור מעשה דלעיל, יורשע בעבירה של ניסיון להחזקת סמים לצריכה עצמית, וישלח לעבודות שירות לתקופה של חודש ימים בלבד.

לאור ההסכמות בין הצדדים עניינו של הנאשם 2 נדחה ליום 18.10.2010 לצורך קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

3.ב"כ המאשימה המלומדת בטיעוניה לעונש ציינה כי מדובר בנאשם בעל עבר פלילי בעבירות סמים רכוש ואלימות ואף ריצה מאסרים בגין עבירות אלו.

בטיעוניה ציינה את חומרת העבירה של אספקת סם והפנתה לפסיקה ביחס לחומרת המעשה. לאור האמור ביקשה להשית על הנאשם 1 מאסר בפועל מרתיע, מאסר מותנה, קנס ופסילה בפועל ומותנית. לתמיכה בעמדתה העונשית הגישה ב"כ המאשימה פסיקה.

4.מנגד טען ב"כ הנאשם המלומד כי הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר, כי מדובר באספקת סמים בכמות של 2 גרם, וכי מי שהיה הרוח החיה מאחורי העבירה המפורטת בכתב האישום הוא הנאשם 2, עימו הגיעה המאשימה להסדר טיעון לפיו ירצה חודש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. לעניין נסיבות העבירה ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם 1 ביקש למסור סמים לחברו – הנאשם 2, וכי אין מדובר במי שנמצא גבוה בשרשרת הפצת הסמים, על כן עקרון אחידות הענישה מקבל משנה תוקף בנסיבות התיק דנן.

מכאן טוען ב"כ הנאשם המלומד, עונשו הצפוי של נאשם 2 צריך להשפיע על עונשו של הנאשם 1 – הוא הנאשם דנן – ובעיקר כאשר מדובר באותו מעשה ממש. לתמיכה בטענותיו אלו, הגיש ב"כ הנאשם פסיקה לעניין אחידות הענישה.

עוד פירט ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, וביניהן את העובדה כי אשתו ילדה מספר ימים לאחר מעצרו.

לאור כל האמור ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, מיום 5.4.2010.

5.לעניין טיעוני הסנגור השיבה ב"כ המאשימה המלומדת, כי טענת אפליה ניתן לטעון כאשר מדובר בשווים, ולענייננו הנאשמים אינם שווים. לשיטת המאשימה מי שסיפק את הסם מעשיו חמורים יותר מזה שאמור היה לקבלו, ועל כן ההבחנה בגישה העונשית של המאשימה.

6.ייאמר מיד, כי לא מצאתי כי עיקרון אחידות הענישה הוא העיקרון שצריך להנחות אותי בגזירת הדין דנן, שכן דינו של הנאשם 2 טרם נגזר ובית המשפט טרם גיבש עמדתו ביחס להסדר הטיעון עם הנאשם 2. עניינו של הנאשם 2 כאמור, נדחה לחודש אוקטובר לקבלת חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות, ולטיעונים לעונש.

מכאן, שלא אוכל לקבל את טיעון אחידות הענישה שהעלה הסנגור המלומד, או לדחות אותו.

7.מצאתי כי עקרון ההגינות וחובת תום הלב של הרשות, הוא שצריך ליתן את הטון בגזירת הדין דנן, ואסביר.

8.קראתי בעיון את כתב האישום המתוקן בעניינם של הנאשמים. מדובר בכתב אישום פשוט וברור: הנאשם 2 ביקש לעצמו סמים, ושלח אחר להביאם מאת הנאשם 1.

אם תרצו, הנאשמים הם שני צדדים של אותה מטבע. האחד מבקש לקבל את הסם, והשני מבקש למסור אותו. שני המעשים, הן של המבקש לקבל את הסם, והן של המבקש למסור אותו, עולים כדי עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.