מדינת ישראל נ' סמואל ואח'

החלטה

1.בעת כתיבת גזר-הדין התברר כי נפלה שגגה, ועל אף שביהמ"ש התייחס בהכרעת הדין באישומים התשיעי והעשירי באופן ספציפי למשלוח דו"חות כוזבים למשקיעים ע"י הנאשם שיצר את עבירת הרישום הכוזב במסמכי תאגיד – משום מה, באישומים הנ"ל לא צוינה בסופו של הפרק ההרשעה בעבירה של רישום כוזב בצד ההרשעות בעבירות אחרות בעוד שבאישומים 6, 8, ו- 13-17 צוינה מפורשות הרשעה בעבירה זו, אך משלוח הדו"חות הכוזבים לגבי האישומים 7, 11 ו-12 – לא צוין.

2.ב"כ המאשימה הפנה את תשומת לב ביהמ"ש במהלך הטיעונים לעונש לכך שנשמטה עבירה של רישום כוזב מהאישומים 7, ו-9-12 (סומן על-ידו סימן שאלה בטבלה שערך), וב"כ הנאשם התנגד לכך.

3.נשאלת איפוא, השאלה אם במתן הכרעת-דין סיים ביהמ"ש את מלאכתו, משמע, מאותו מועד ואילך אין ביהמ"ש רשאי להוסיף וליתן החלטה כלשהי בקשר לאותו עניין וניתק זיק הסמכות בינו לבין העניין שבנדון.

4.כבר נפסק לא אחת כי כל עוד לא חתם שופט על פסק-הדין ולא גמר את מלאכתו, הוא מוסמך לתקן את פסיקתו, ואף לפסוק דבר השונה ממה שעמד לפסוק מלכתחילה (ראו: ע"פ 344/79 יעקב מג'ר נ' מדינת ישראל פ"ד-ל"ד(2) 93, וכן ראו: דברי כב' השופט ברנזון בבג"צ 63/74 איזמירו מחמוד סעוד ואח' נ' ביהמ"ש המחוזי פ"ד-כ"ח(2) 37).

5.האפשרות לשנות פסק-דין בפלילים לאחת נתינתו או להכניס בו שינוי מהותי נדונה בהרכב מורחב של חמישה שופטים בע"פ 464/65 ניסים עוזר נ' היועמ"ש פ"ד-י"ט(4) 41 (עמ' 42), נושא הדיון שם היה אם בכוחו של ביהמ"ש לאחר שגזר או אישר עונש מאסר לשנות את גזר-הדין ולנכות מהמאסר את תקופת המעצר בה שהה הנאשם לפני מתן גזר-הדין, ונקבע העיקרון שאם גמר ביהמ"ש מלאכתו וסיים פסק-דינו – לא ניתן לתקן תיקון בעל אופי מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם כוונתו בשעת מתן פסק-הדין.

יחד עם זאת נקבע, שניתן לתקן פסק-דין מיד לאחר קריאתו או אישורו, כלומר, ביום שבו ניתן פסק-הדין "כל עוד לא קם ביהמ"ש מכיסאו", ובכך אין כדי לפגום מבחינה מעשית בעיקרון הסופיות והניהול התקין של המשפט הפלילי.

6.סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1981, קובע בהאי לישנא:

"מצא ביהמ"ש כי נפלה טעות בפסק-דין או החלטה... רשאי הוא תוך 21 ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת..."

הטעות אליה מתייחס סעיף 81 דלעיל מוגדרת כ"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, המשטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיו"ב"

7.אין מחלוקת כי מאז מתן הכרעת הדין חלפו למעלה מ-21 ימים, וגם אין חולק כי אי-רישום ההרשעה של רישום כוזב במסמכי תאגיד אינה בבחינת "פליטת קולמוס".

8.עפ"י סעיף 195 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב-1982:

"הכרעת-הדין וגזר-הדין מהווים יחד את פסק-הדין" (הדגשה שלי – י.א.)

הכרעת-הדין הינה חלק מפסק-הדין, ומלאכת ביהמ"ש בתיק דנן תהא מושלמת רק לאחר מתן גזר-הדין.

משטרם נסתיימה מלאכת ביהמ"ש – ניתן לדעתי לתקן את הכרעת-הדין ע"י רישום ההרשעה של עבירת הרישום הכוזב במסמכי תאגיד – עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מה גם שביהמ"ש התייחס לעבירה זו באישומים התשיעי והעשירי שבסופם לא נרשמה הרשעה בעבירה זו.

(באישום התשיעי ראו סעיף 189 [עמ' 80 להכרעת-הדין], ובאישום העשירי ראו סעיף 212 [עמ' 89 להכרעת-הדין]).

9.עוד יוער, כי העבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד לא הוזכרו בהכרעת-הדין באישומים השביעי, האחד-עשר והשנים-עשר, ועל כן אין מקום לתקן ולהוסיף הרשעה זו.

10.לאור כל המקובץ לעיל אני מורה על הרשעת הנאשם גם בביצוע עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד באישום התשיעי (יירשם בסיפא סעיף 195 בעמ' 82 להכרעת-הדין), ובאישום העשירי (יירשם בסיפא סעיף 213 בעמ' 90 להכרעת-הדין).

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בנוכחות הצדדים.