מדינת ישראל נ' סמדזה(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 349 (א) לחוק העונשין תשל"ז 1977 – פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיפים 1, 2 (1) ו – 5 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981.

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 19.9.10 משהבחין הנאשם במתלוננת הוא עשה מעשה מגונה בפומבי בכך שהפשיל את מכנסיו והצביע את איבר מינו ואמר למתלוננת "זה בשבילך" וזאת לשם גירוי או ביזוי או סיפוק מיני.

כן נטען בכתב האישום כי בתאריך 18.9.10 פגע הנאשם בפרטיותה של המתלוננת בכך שעקב אחריה בעת שהלכה לכיוון הסופר ואמר לה "כפרה עלייך, תשמרי על התינוק שלנו" וכי במועד אחר בתאריך 10.9.10 דרש ממנה שתבוא אליו ותביא עמה את "התינוק שלנו". עוד עולה מכתב האישום כי במועד אחר ניסה הנאשם לצלם את התינוק ובמועדים אחרים עקב הנאשם אחר המתלוננת, כאשר ברקע כתב האישום טענתו של הנאשם כי הוא אביו של התינוק מכח "רוח הקודש".

יצוין כי בדיון קודם נשלח המשיב לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית, אולם זו טרם נתקבלה.

ב"כ המשיב טוענת כי קיים כרסום בראיות וזאת לאור השוני בהודעות שנמסרו על ידי המתלוננת. כן נטען לעניין זה כי יש אנשים הנמצאים עם תחתוני בוקסר ברחוב ואין מדובר במעשה מגונה וכי במקרה זה לא עולה כוונה.

בנוסף נטען כי גם אם מדובר במעשה מיני, הרי שמדובר ברף כה נמוך שלא קיימת עילת מעצר וכי גם העבירה של פגיעה בפרטיות אינה מקימה עילת מעצר.

מנגד טוענת ב"כ המבקשת כי המשיב נשאר עם תחתוני בוקסר תוך שאיבר מינו בלט והוא אף הצביע על איבר מינו וכן כי מדובר על משיב שבאופן מתמיד עקב אחר המתלוננת ודרש ממנה את התינוק. על כן נטען כי יש מסוכנות למתלוננת וכי מדובר בנאשם בעל רקע פסיכיאטרי שהופנה על ידי בית המשפט לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית ולכן מבוקש כי הנאשם לא ישוחרר בטרם תתקבל חוות דעת בעניינו.

יצוין כי בשלב זה נבחן הכח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראייה.

המתלוננת בכל הודעותיה ציינה כי המשיב הוריד את מכנסיו וזאת לאחר שהבחין בה ואין מדובר במקרה בו אדם יוצא מביתו עם מכנסיים קצרים בדמות בוקסר. בכל הודעותיה של המתלוננת מדובר על מצב בו המשיב רק לאחר שהוא מבחין בה, מפשיל את מכנסיו ועל כן גם אם קיים שוני מה בגרסאות, אין מדובר בכרסום העולה כדי קביעה כי אין ראיות לכאורה.

המתלוננת מציינת בהודעתה מיום 20.09.10 כי לאחר המעשה הרגישה מושפלת ומבוזה.

על כן די בכך כדי לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המספקת בשלב זה.

בהתייחס לעילת המעצר, אכן צודקת ב"כ המשיב כי אין מדובר במעשים שהמסוכנות הנשקפת מהם היא ברף הגבוה ואולם נוכח הרקע למעשים ובהם טענתו של המשיב כי מדובר בתינוק שלו, כפי שעולה גם מהודעתו במשטרה מיום 20.09.10 ורצונו לבדוק אם התינוק שלו למרות שמעולם לא קיים עם המתלוננת יחסי מין לדבריו וכן צירוף המקרים בהם הטריד את המתלוננת, מעלה חשש להתנהגות אובססיבית של המשיב כלפי המתלוננת, וכן הרקע הפסיכיאטרי הנטען, מגיעים כדי מסוכנות המהווה עילת מעצר.

יחד עם זאת, נוכח האמור כי אין מדובר במסוכנות שהיא ברף הגבוה לנוכח חובתו של בית המשפט לשקול חלופת מעצר מתאימה, אני סבורה כי יש לקיים דיון בעניין זה וזאת לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית.

משכך אני קובעת מועד נוסף לדיון ליום 06.10.10 שעה 09:00, כאשר עד מועד זה תינתן חוות דעת פסיכיאטרית ובמועד האמור תוכל ב"כ המשיב להציג חלופת מעצר ראויה.

יצוין כי בשלב זה איני סבורה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר של הרחקה מן העיר כפי שהתבקש.

המשיב יישאר במעצר עד החלטה אחרת ויובא לדיון על ידי שב"ס.

המזכירות וב"כ המשיב יעבירו העתק ההחלטה לפסיכיאטר המחוזי.

זכות ערר כחוק.