מדינת ישראל נ' סמד(עציר)

החלטה

בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

למשיב מיוחסות שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן. לפי הנטען בפרט האישום הראשון לכתב האישום, בתאריכים 27/5/13 – 20/6/13 סיכמו מוחמד עכאשי ( להלן – "מחמד " ), ומי ששימש כסוכן משטרתי סמוי, השוטר ליאור מיזן ( להלן – "הסוכן" ), כי מוחמד ימכור לסוכן רבע פלטת סם מסוג חשיש תמורת סך של 900 ₪, וביום 20/6/13 סיכמו השניים להיפגש בתחנת דלק בכפר טמרה, לביצוע עסקת הסמים הנ"ל, ולאחר שהשניים נפגשו במקום שתואם, המשיכו בנסיעה ברכבו של הסוכן עד למרכז המסחרי בטמרה, שם המתין להם המשיב, שמסר למוחמד את סם מסוג חשיש, במשקל של 13.22 גרם נטו, וזה מסר אותו לסוכן, ששילם למוחמד סך של 900 ₪, ומוחמד, באותו מעמד, מסר לנאשם חלק מהסכום הנ"ל.

לפי הנטען בעובדות פרט האישום השני, לאחר שמוחמד והסוכן סיכמו לביצוע עסקת סמים בכך שמוחמד ימכור לסוכן סם תמורת סך של 3,000 ₪, נפגשו השניים ביום 25/6/13, במקום שתואם מראש והמשיכו בנסיעה, לפי הכוונת מוחמד, ובמהלך הנסיעה שוחח מוחמד עם המשיב ולאור שיחה זו מסר מוחמד לסוכן כי לא ניתן לספק את כל כמות הסם שביקש אלא כמות בסך של 2,000 ₪, ובהגיעם לאזור התעשייה בטמרה פגשו את המשיב, אשר מסר למוחמד סם חשיש בכמות של 20.40 גרם נטו, ומוחמד מסר את הסם לסוכן אשר שילם לו בתמורה סך של 2,000 ₪.

לפי הנטען בעובדות בפרט השלישי, לאחר שמוחמד והסוכן סיכמו לבצע עסקת סמים תמורת סך של 2,100 ₪, נפגשו השניים ביום 7/7/13 בצומת קריית אתא, משם נסעו למרכז המסחרי בטמרה, שם המתין להם המשיב שמסר למוחמד סם חשיש בכמות של 20.96 גרם נטו, ומוחמד מסר אותו לסוכן ששילם לו סך של 2,100 ₪.

אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בפניי. ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עילת המעצר ואפשרות שחרורו של המשיב בחלופת מעצר. לטענת ב"כ המבקשת, אך בנסיבות נדירות יורה בית המשפט על שחרור מי שהואשם בעבירות סחר בסמים מסוכנים, בחלופת מעצר, וכי מסוכנותו של המשיב גבוהה, נוכח מספר עסקאות הסם ועברו הפלילי, ובהעדר נסיבות מיוחדות, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. ב"כ המבקשת הפנה להחלטות של בתי משפט שונים אשר הורו על מעצרם של נאשמים בעבירה זו עד תום ההליכים, חרף המלצת שירות המבחן, וציין כי שותפו של המשיב לעבירות, מר מוחמד, נעצר עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב טען כי הכלל, לפיו, יש לעצור מי שהואשם בעברות של סחר בסם, רלבנטי לשותפים מרכזיים בביצוע עבירה זו, שנגדם קיימות ראיות לכאורה מוצקות ועילת מסוכנות ברורה ולא קיימות נסיבות מיוחדות להצדיק אחרת. וכך הם פני הדברים לגבי השותף לעבירה, מר מוחמד, שבית המשפט, בהחלטה בעניינו, קבע כי הינו הדמות המרכזית בביצוע עסקאות הסם נשוא כתב האישום כאן, ומשכך, הורה על מעצרו עד תום ההליכים, להבדיל מהמשיב שלא היה הדמות המרכזית בביצוע עבירות אלה, והוא אך התלווה למר מוחמד לביצוען, ולכן יש להורות על שחרורו בחלופת מעצר. ב"כ המשיב הפנה להחלטות בתי משפט בעניינם של נאשמים אחרים בעבירות דומות, ואשר שוחררו בתנאים מגבילים, לרבות לאחר המלצה של שירות המבחן לשחררם בתנאים מגבילים, כפי שהומלץ בעניינו של המשיב כאן. עוד טען ב"כ המשיב כי עברו הפלילי של המשיב ישן ואינו מכביד, ועתר לשחררו למעצר בית, בפיקוח אנושי ואלקטרוני, כהמלצת שירות המבחן.

שירות המבחן מציין, בתסקירו מיום 1/9/13, כי המדובר במשיב בן 28 שנים, נשוי ואב לתינוקת בת שנה, עבד במקומות עבודה שונים, טוען כי הוא סובל מקשיים בתנאי מעצרו וחש מצוקה בשל הרחקתו מבני משפחתו. שירות המבחן התרשם כי המשיב מתקשה להתבונן בטיב מעשיו והותיר עמימות באשר לשימושו בסמים ולקשריו החברתיים. שירות המבחן נפגש עם המפקחים שהוצעו, אשתו ואמו של המשיב וכן מר חוסין, ומצא כי אין המדובר בחלופת מעצר ראויה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, גם בהיותה בבית מגוריו של המשיב, שם התגורר עת ביצע לכאורה את העבירות. בתסקיר המעצר מיום 29/9/13 בדק שירות המבחן מפקחים אחרים, סבו ודודו של המשיב, ומצא כי הסב בן 83 וסובל ממחלות שונות, והדוד עובד כעצמאי ומוכן לסייע לאביו לפקח על המשיב, והתרשם כי יש במפקחים אלה, בנוסף למפקח נוסף ואזוק אלקטרוני והעמדת המשיב בצו פיקוח מעצרים, כדי להוות חלופה ראויה לשחרור המשיב במסגרתה מהמעצר. בתסקיר המעצר מיום 13/10/13 מצא שירות המבחן את המפקח הנוסף, מר עסאם חלאליה, מפקח ראוי.

בהתקיים שלושה יסודות מצטברים יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים: ראיות לכאורה להוכחת האשמה, עילת מעצר והעדר אפשרות לשחררו בתנאים מגבילים, שפגיעתה בחירותו פחותה מזו שבהשמתו מאחורי סורג ובריח. כך מצווה המחוקק בהוראת סעיף 21 לחסד"פ ( סמכויות אכיפה ומעצרים ), תשנ"ו – 1996.

כאמור, אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הנ"ל של המשיב.

באשר לעילת מעצר, הרי שמתקיימת עילות מסוכנות מכוח חזקה בחוק, כפי שהוסדרה בהוראת סעיף 21 לחסד"פ ( סמכויות אכיפה ומעצרים ), תשנ"ו – 1996. חזקה זו לא נסתרה על ידי המשיב, ואף נתמכת בעובדה כי לחובת המשיב הרשעות קודמות וכן בכך שהמשיב ביצע, לכאורה, מספר עבירות של סחר בסם.

קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אינו מייתר בחינת חלופת מעצר אלא מחייב זאת, כמצוות המחוקק בהוראת סעיף 21 לחסד"פ.

לאחר עיון מצאתי כי, מסוכנותו של המשיב הינה ברף גבוה עד מאוד במדרג חומרת המסוכנות לציבור. עבירות הפצת הסמים הינן מהחמורות שבספר החוקים, בשל הנזק שהן מביאות על הציבור. אלה עבירת ההורסות כל חלקה טובה בחברה, ומצמיחות עבירות נוספות מסוגים שונים, לרבות עבירות אלימות ורכוש. בשל כך הורה בית המשפט העליון כי ככלל יש לצוות על מעצרו של מי ששולח ידו בעבירות אלה עד תום ההליכים, ואך בנסיבות יוצאות דופן ייטה בית המשפט לשחרר נאשם זה בחלופת מעצר. כלל זה מתבסס על כך שעבירות אלה ניתנות לביצוע בכל מקום ובכל עת, ברחוב, בבית, ביום ובלילה, כך, שחלופת מעצר של מעצר בית בפיקוח אנושי ואלקטרוני אינה, ככלל, מבטלת את הסיכון כי אותו נאשם ישוב ויבצע אותה עבירה, גם בהיותו משוחרר בחלופה זו.

עיינתי בתסקירי המעצר שהוגשו וכן בטיעוני בא כוחו של המשיב ולא מצאתי בהם נימוקים מיוחדים אשר מצדיקים לחרוג מהכלל הנ"ל, ואף למעלה מכך, מצאתי כי בעניינו של המשיב קיימות נסיבות אשר מחייבות לנהוג לפי הכלל הנ"ל. ראשית, המשיב לא כשל בביצוע עבירה אחת של סחר בסם, אלא שהוא היה שותף, לכאורה, לשלוש עסקאות סם, דבר המציב את מסוכנותו ברף גבוה ומלמד על תעוזה, נחישות והתמדה בביצוע מעשי הפצת סמים, וכי הוא היווה מקור זמין לאספקת סם, כל עת שאחר פנה אליו על מנת לספק לו סמים, כנטען. שנית, המשיב, יחד עם מוחמד, מכרו סמים בכמויות לא קטנות ותמורת סכומים לא קטנים, דבר המעיד כי המשיב החזיק בכמויות סם שלא בכמות זעירה אחת. שלישית, מעשי העבירה המיוחסים למשיב אינם בבחינת מעידה חד פעמית, אלא שהוא צבר לחובתו הרשעות קודמות, בעבירות סמים, אלימות והחזקת סכין שלא כדין. אין לומר כי עברו הפלילי של המשיב ישן, שכן, הרשעתו הקודמת האחרונה הייתה בעבירות שביצע בשנת 2007, בגינה נדון בשנת 2010, והעבירה האחרונה שביצע הייתה משנת 2008, שעניינה החזקת סם לשימוש עצמי בלבד. אומנם, לא הורשע בעברו בעבירות של הפצת סמים, יחד עם זאת אין בכך כדי להפחית מהמשקל שיש לייחס לעובדה כי הוא הורשע בעברו בעבירות שונות, ולא הפנים את המסר ולא חדל ממעשי עבירה ונמצא עתה מבצע, לכאורה, עבירות קשות עד מאוד של סחר בסם, במספר הזדמנויות.

בפי ב"כ המשיב טענה שעניינה הבחנה בין המשיב לבין שותפו, מר מוחמד, וכי חלקו של המשיב קטן מזה של מוחמד, שהיה, לפי הנטען, הדמות המרכזית בביצוע העבירות. דינה של טענה זו להידחות. הטענה, לפיה, חלקו של מוחמד הינו המרכזי בביצוע העבירות אינו אמור להביא, אוטומטית, למסקנה כי חלקו של המשיב היה מינורי וטכני. למקרא כתב האישום יש ללמוד כי המשיב הוא היה הספק אליו פנו מוחמד והסוכן על מנת שיספק להם סמים, והדבר לא היה באופן חד פעמי אלא במספר הזדמנויות. אומנם, מוחמד היה הצד הישיר לעסקאות הסמים עם הסוכן והוא שפנה אל המשיב לשם קבלת סמים, אך המשיב היה המקור אשר סיפק לשניים סמים, כך, ששלוש העסקאות נשוא כתב האישום לא היו יוצאות אל הפועל ללא חלקו של המשיב, שהרי, הן מוחמד והן הסוכן נסעו עד למקום הימצאו של המשיב על מנת לרכוש סמים. העובדה, לפי הנטען בפרט האישום הראשון לכתב האישום, לפיה, המשיב אף קיבל חלק מסכום הכסף ששילם הסוכן כנגד הסמים, מוכיחה כי הנאשם היה חוליה מהותית בשרשרת הפצת הסם.

שירות המבחן ממליץ לשחרר את המשיב לחלופת המעצר הנ"ל. שירות המבחן הינו גוף אובייקטיבי ומקצועי אשר מניח בפני בית המשפט חוות דעת באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם והתרשמותו מחלופת המעצר המוצעת. יחד עם זאת, ההחלטה בבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים נתונה לעולם לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט, המביא במניין שיקוליו כלל האינטרסים הציבוריים, ובוחן את התאמת החלופה על רקע מידת מסוכנותו של הנאשם לציבור. מהנימוקים שציינתי הגעתי לכלל מסקנה כי החלופה המוצעת, שעניינה מעצר בית בפיקוח אנושי ואלקטרוני, לא תאיין את מסוכנותו החריפה של המשיב לציבור, ולא מצאתי באמור תסקירים שהוגשו ובטיעוני המשיב מהווה נימוקים מיוחדים כלשהם המצדיקים לסטות מהכלל הנהוג בפסיקה בעבירות אלה.

סוף דבר

אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"ד, 20/10/2013 במעמד הנוכחים.

וויליאם חאמד, שופט