מדינת ישראל נ' סמאמרה(עציר)

גזר דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של כניסה לישראל שלא כדין בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב 1952 [להלן: "חוק הכניסה לישראל"].

מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם נכנס לישראל מבלי שהיה בידו אישור לכך כדין בשני מועדים שונים, ביום 7.3.2010, וביום 3.6.2010 עת נעצר והוגש נגדו כתב האישום דנן.

ביום 20.6.2010 הודה הנאשם בכתב האישום בפניי, ומצאתי אותו אשם על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו. הצדדים טענו לעונש במעמד הדיון, בעוד התובע מבקש להשית על הנאשם מאסר בפועל משמעותי, מאסר מותנה וקנס, ואילו הסניגור ביקש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם, תוך שהוא מציג לבית המשפט במעמד הדיון אישור כניסה לישראל על שמו של התובע מיום 17.6.2010.

התובע המלומד בטיעוניו לעונש ציין כי מדובר בנאשם שאין לו עבר פלילי, כי הנאשם נכנס לישראל ללא אישור בשתי פעמים יחסית סמוכות. התובע ציין כי כניסתו של הנאשם לישראל היתה ללא פיקוח של רשויות הביטחון עניין שיש בו לכשעצמו כדי לסכן את הציבור, וכן טען התובע כי אין לראות באישור הכניסה של הנאשם, המאוחר לביצוע העבירות דנן, משום שיקול לקולא.

הסניגור המלומד ביקש להקל עם מרשו, ציין כי עול פרנסתה של משפחתו של הנאשם כולו על כתפיו, כי אימו חולה, וכי הנאשם עשה מאמצים לקבל אישור כניסה לישראל על מנת לדאוג לפרנסת המשפחה. אישור כזה אכן הגיע ביום 17.6.2919, לאחר שהנאשם שהה בישראל שלא כדין ונעצר כאמור. מכאן הסיק הסנגור המלומד כי הנאשם איננו מסוכן, וביקש להסתפק בימי מעצרו, שכן אין תכלית ענישה שמאסרו של הנאשם משרת.

המדובר בעבירה של שהייה בלתי חוקית שלא נתלוו לה עבירות נוספות או נסיבות יוצאות דופן, פרט לעובדה כי המדובר במי שקיבל בסופו של יום אישור כניסה לישראל. האישור התקבל כאמור מאוחר למועד ביצוע העבירות, ועל כן אינו פוטר את הנאשם מאחריות פלילית.

לא אוכל לקבוע כי בהיתר שניתן לנאשם מאוחר לביצוע העבירות יש משום הכשר לעבירות עצמן ו/או משום שיקול משמעותי לקולא בעניינו של הנאשם, שכן העבירות בוצעו בטרם ניתן אישור, והנאשם לא יכול היה להניח כי אישור שכזה אכן יגיע, ולנהוג כאילו האישור בכיסו.

דוגמת הנאשם שוהים בלתי חוקיים רבים, ואין הוא מיוחד לעניין זה.

כל מה שניתן לקבוע לעניין האישור שהוצג הוא, כי עולה ממנו שאין בנאשם סיכון בטחוני אליבא דרשויות הביטחון, סיכון שאף לא נטען בעניינו של הנאשם.

אני מקבלת את הטענה כי הנאשם הגיע ארצה לשבור שבר, ואשקול לקולא את העובדה כי הנאשם הוא בן 37, וכי זו הפעם הראשונה שהוא עומד לדין בגין העבירות דנן ובכלל, וכי אין בו סיכון בטחוני, עוד לקחתי בין שיקוליי את התווית שיקול הדעת העונשי בתיקים כגון דא, לפי הלכת פראג'ין [רע"פ 3137/09].

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים לקולא ולחומרא, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן:

א.מאסר בפועל למשך 45 ימים שימנה מיום מעצרו - 7.6.2010.

ב.מאסר מותנה בן חודשיים ימים וזאת למשך שנתיים מהיום שלא יעבור על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

בנסיבותיו של הנאשם לא מצאתי לנכון להשית עליו קנס.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן והודע היום י"ב תמוז תש"ע, 24/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרה חביב, שופטת

יעל לוי

הוקלד על ידי: יעל לוי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: