מדינת ישראל נ' סלפיתי(עציר) ואח'

גזר דין (בעניינו של נאשם 6)

1.נאשם 6 הורשע, על-פי הודאתו, בשתי עבירות ניסיון לסחר או לעסקה אחרת בנשק – לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הודאתו של נאשם 6 ניתנה בגדרו של הסדר טיעון לפיו הוגש נגדו כתב-אישום מתוקן. הסדר-הטיעון לא חל על העונש.

על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד הודאת נאשם 6 והרשעתו, בתחילת חודש ספטמבר 2012 ניסה נאשם 6 למכור נשק, מסוג שאינו ידוע למאשימה, לאחֵר; וכחודש לאחר מכן, ניסה לתווך בעסקה למכירת שני כלי נשק, מסוג שאינו ידוע למאשימה.

2. יצוין, כי ההליכים המשפטיים בתיק זה מתנהלים נגד ששה נאשמים, ובכללם נאשם 6; וכי במסגרת הסדרי טיעון הודו כל הנאשמים בעובדות שיוחסו להם בכתבי-אישום מתוקנים שהוגשו נגדם. בעניינו של נאשם 4 אף ניתן גזר-דין ביום 7.5.13. נאשם 4 הורשע, על-יסוד הודאתו, בעבירה של ניסיון לעסקה אחרת בנשק, בכך שביקש מנאשם 1, מספר פעמים, להשיג עבורו נשק מסוג שאינו ידוע למאשימה. הוא נידון לשמונה חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו ולמאסר על-תנאי.

3.נאשם 6 הִנו יליד 1983, נשוי ואב לשניים, אשר אחד מהם נולד בתקופת מעצרו הנוכחית. הוא הבן הבכור להוריו ולו חמישה אחים ואחיות. בפרשת גזר-הדין העידה אִמו, שציינה כי משפחתה היא נורמטיבית, כי שלוש מבנותיה לומדות באוניברסיטה, וכי הנאשם היה כלשונה "קצת בעייתי", אבל תיקן את דרכיו לאחר נישואיו בשנת 2010. לדבריה, תִפקודו בשנים האחרונות היה תקין; והוא עבד עם בן דודו בעבודות שיִש, ובמקביל בעסק של בית מאפה שנפתח על-ידו לאחרונה. לחובתו של נאשם 6 הרשעות קודמות בעבירות שונות, עליהם נתן את הדין בחמישה הליכים משפטיים, ובין-השאר, בעבירות גניבת רכב, התפרצות, חבלה במזיד ברכב, הפרת הוראה חוקית, תקיפת שוטרים, החזקת אגרופן והסעת שוהים בלתי חוקיים. בשנת 2004 הוא נידון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, בגין עבירות רכוש; בשנת 2005 נגזר דינו בגין עבירות רכוש לעשרה חודשי מאסר בפועל; בשנת 2009 הושתה עליו תקופת מאסר של שנתיים, בשל הרשעתו בעבירות של תקיפת שוטר ונהיגה בזמן פסילה; וביום 14.10.12 הוטל עליו מאסר בפועל של שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות בגין הרשעתו בעבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין.

4.ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, וגרסה כי מתחם הענישה ההולם נע בין שנתיים וחצי לשש שנות מאסר; זאת לנוכח העובדה שמדובר בניסיון למכור נשק וכן בניסיון לתווך בעסקת נשק, וכי מדובר בשלושה כלי נשק. באשר לעונש המתאים לנאשם 6, בתוך מתחם הענישה ההולם, גורסת ב"כ המאשימה כי זה נמצא ברף הנמוך – בין שנתיים וחצי לשלוש שנות מאסר, וכי יש להביא בחשבון בשיקולי הענישה את הרשעותיו הקודמות של הנאשם, וכשלון ההרתעה בגזרי הדין שהוטלו עליו בעבר.

5.הסניגור לא הקל ראש בחומרת העבירות, אך טען כי יש לראות את שתי העבירות כמעידה אחת. עוד הדגיש, כי מאז נישואיו של נאשם 6 לפני כשלוש שנים, הוא ניסה לשנות את דרך חייו, זנח את הדרך העבריינית, והחל לעבוד לפרנסת משפחתו בעסק שהקים. בכל הנוגע למתחם הענישה ההולם, טען הסניגור כי הניסיון הפלילי לביצוע עסקאות הנשק היה מילולי בלבד, וכאמור, הוא לא צלח. לשיטתו, אין להחמיר בדינו של נאשם 6 מעבר לדינו של נאשם 4, ואין לראות במעשיו של נאשם 6 שניסה להעביר נשק לאחר, כחמורים יותר ממעשיו של נאשם 4 אשר ביקש לקנות נשק לעצמו.

במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש, ציין נאשם 6 כי שיקם עצמו בשנים האחרונות, ונהג לעבוד לפרנסת משפחתו במפעל השיִש – בשעות היום, ובמאפייה – בלילות. כן תאר את מצוקתו הקשה בתקופת מעצרו, עת שולב באגף עם עצירים ביטחוניים, ונמנע ממנו לראות את בנו שנולד בתקופת המעצר.

6.על חומרתן של עבירות הנשק והסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור עמדתי בהרחבה בגזר-הדין בעניינו של נאשם 4, ואחזור פעם נוספת על הדברים. עבירות בנשק, כמו החזקתו, הובלתו ועשיית עסקה בו, לרבות ניסיון לביצוע עבירות אלו, חמורות מעצם טיבן ומהותן, זאת נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהן לחיי אדם ולביטחון הציבור. על הסיכונים הרבים הנשקפים מעבירות נשק עמד בית-המשפט העליון בהרחבה בע"פ 2251/11 ג'מאל נפאע נ' מדינת ישראל (4.12.11). נשק, שהוא כלי קטלני מטבע ברייתו, עלול לעבור מיד ליד ולהגיע לידי גורמים שיבצעו באמצעותו עבירות פליליות חמורות, ואף לידי ארגוני טרור שיעשו בו שימוש בפיגועים. על-כן, פוטנציאל הסיכון הנשקף מהעבירות האמורות מחייב הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה, אף אם מבצעי העבירות – בחוליות השונות בשרשרת העברת הנשק – אינם מודעים לתכלית השימוש בנשק (ראו: ע"פ 4609/98 טאהא נ' מדינת ישראל (1.7.99); ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן (29.3.04); ע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל (8.11.04); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל (30.12.09); וע"פ 9543/09 רחאל נ' מדינת ישראל (19.1.10)). למותר להכביר מילים על הסיכון הרב הנשקף לציבור מהתופעה של עבריינים המצטיידים בנשק חם, ובית-המשפט העליון כבר עמד על הצורך בהכבדת הענישה בנסיבות אלו, למען יצא מסר ברור וחד-משמעי של הרתעה לרבים (ע"פ 2839/05 אלקאדר נ' מדינת ישראל (17.11.05)). נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהעבירות הנדונות לביטחון הציבור, מורה הפסיקה כי במסגרת שיקולי הענישה יינתן בדרך כלל משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 10499/02 מדינת ישראל נ' אלמוג מיארה (27.5.03)). עוד נקבע בפסיקה, כי שיקולי ההגנה על ביטחון הציבור ושיקולים של הרתעה אפקטיבית מפני נפוצות התופעה העבריינית של החזקת נשק, נשיאתו או עשיית עסקה בו, ובכלל זה ניסיון לבצע את העבירות האמורות, מחייבים את העלאת רף הענישה בעבירות דנן (ע"פ 4831/03 אבו בכר נ' מדינת ישראל (23.5.04); ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל (16.11.05); ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (28.11.11); וע"פ 2251/11 בעניין נפאע, לעיל).

הענישה בגין עבירות הנשק נגזרת מחומרת נסיבות ביצוען. הפסיקה סיווגה את חומרת הנסיבות במדרג חומרה מן הכבד אל הקל, החל מהחזקת נשק או עסקאות בנשק לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה ובביטחון הציבור, וכלה בהחזקת נשק שפג תוקף רישיונו. את הנסיבות החמורות ראתה הפסיקה במקרים של ביצוע עבירות בנשק לשם פיגועים, לתכלית של עבירות פליליות ספציפיות ולצורך החזקת נשק ל"עת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית עתידית, ולצבירת כלי נשק על-רקע פעילות אידיאולוגית (ב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668 (1982)).

כאמור, במקרה דנן, הורשע נאשם 6 בשתי עבירות של ניסיון לעסקה בנשק. כאן המקום לציין, כי המחוקק קצב בגין העבירה של עסקה בנשק, כמו-גם בעבירה של ניסיון לעסקה בנשק, עונש מֵרבי של חמש-עשרה שנות מאסר, שהִנו חמור יותר ביחס לעונשים המרביים שנקבעו בצד עבירות אחרות בנשק: החזקת נשק – שבע שנים, ונשיאת נשק – עשר שנים. בכך נתן המחוקק ביטוי לחומרת העבירה דנן ולתגובה העונשית הנדרשת בגינה.

7.בהתאם לתיקון 113 לחוק, על בית-המשפט לקבוע בגזר-הדין את מתחם העונש ההולם, זאת בהתאם לעיקרון המנחה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; ובהמשך, לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם הענישה ההולם, תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, אגב אפשרות לסטות מהמתחם בנסיבות חריגות שצוינו בחוק.

בבוא בית-המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בגין העבירה שבה הורשע הנאשם, עליו להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה – שמירת החיים ושלמות הגוף, וכן ההגנה על שלום הציבור וביטחונו. כן עליו להביא בחשבון את הסיכון הרב הנשקף לציבור מעבירות הנשק והצורך בהחמרה בענישה בעבירות אלו, כפי שתואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל. בנוסף, יש להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. כאמור, העונש המֵרבי שנקצב בצד העבירה של עסקה בנשק עומד על חמש-עשרה שנה, ועונש מֵרבי זה חל גם על עבירת ניסיון. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה, הרי שהניסיון לבצע עסקה בנשק, בא לידי ביטוי בשיחות טלפון, אשר לא השתכללו לכדי מעשים. בשיחה אחת ניסה הנאשם למכור נשק לאחר, ובשיחה נוספת כחודש לאחר השיחה הראשונה, הוא ניסה לתווך בעסקה למכירת שני כלי נשק. בשיחות לא הייתה התייחסות לנשק ספציפי, והניסיונות לביצוע העסקה, כאמור, לא צלחו. מעשיו של נאשם 6 חמורים יותר מאלה של נאשם 4; שכן, כאמור לעיל, נאשם 4 הורשע בעבירה אחת של ניסיון לעסקה בנשק, עת ביקש לרכוש נשק לעצמו; ואילו נאשם 6 הורשע בשני ניסיונות להעברת נשק לאחרים, זאת בהתייחס לשלושה כלי נשק.

בהתחשב בעקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערכים המוגנים שביסוד העבירות, ברמת הענישה הנהוגה בעניין העבירות, בנסיבות ביצוע העבירות, ובין-השאר בהישנות המעשים ובמספר כלי הנשק – סבורני כי מתחם הענישה ההולם בגין שתי העבירות הנדונות הוא בין 12 ל-40 חודשי מאסר.

באשר לגזירת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, יש להתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בענייננו, יש להביא בחשבון לחומרה את עברו הפלילי של נאשם 6, ואת כישלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר. מאידך גיסא, יש להתחשב לקולא בהודאתו של נאשם 6 שחסכה זמן שיפוטי, בחרטה שהביע על מעשיו, בנסיבות האישיות שצוינו על-ידי בא-כוחו, וכן בעובדה שנאשם 6 נתון מזה כשמונה חודשים במעצר, שתנאיו מכבידים מתנאי מאסר.

9.אשר-על-כן, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את נאשם 6 כדלהלן:

א.לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו 31.10.12.

ב.לשישה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת נשק.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בנוכחות ב"כ המאשימה, הסנגור, נאשם 6 ומתורגמן בית המשפט לשפה הערבית.