מדינת ישראל נ' סללם

החלטה

לאחר עיון נוסף בבקשה

1.ב"כ המבקש ייצג נאשם בהליכים הפליליים שנוהלו נגדו בתיק זה, אשר בסיומם הורשע הנאשם ודינו נגזר בין היתר לפיצוי המתלוננת, בסכום של 2,500 ש"ח. בגדרם של הליכי המעצר והשחרור בערובה – בתחילת ההליכים – שוחרר הנאשם (ביום 25.3.10) בתנאי ערובה שונים, ובהם הפקדת ערובה במזומן בסכום של 10,000 ש"ח "להבטחת תנאי השחרור".

2.הנאשם התייצב לכל ישיבות בית המשפט ומילא אחר כל תנאי הערובה. לאחר שנסתיימו הליכי המשפט – ובמעמד מתן גזר הדין – פנה ב"כ הנאשם בבקשה לבית המשפט להעברת סכום הערובה (10,000 ש"ח) לידיו וזאת בהסכמת הנאשם.

3.ביום 14.12.11 קבעתי כי סכום הפיקדון יועבר לב"כ הנאשם בכפוף לקיזוז סכום הפיצוי שנפסק למתלוננת.

4.בפני בקשת הבהרה שהגיש סנגורו של הנאשם לפיה סכום הפיצוי ישולם למתלוננת ממקור כספי אחר לפיכך ביקש לשחרר לידיו את מלוא סכום הפיקדון שהופקד – 10,000 ₪.

 5.בבש"פ 4972/07 עאטף פואז נ' מדינת ישראל נקבע, בין היתר (בסעיף 15 להחלטה) כי:

"כתב ערובה הניתן במסגרת ההליך הפלילי מקורו בסמכות ספציפית ומוגדרת של בית המשפט, והוא ניתן לתכלית מסוימת ולמטרה נתונה ולצורך קיום תנאים מוגדרים, על פי העניין.

הערובה עומדת בתוקפה עד להגשמת התכלית שבשלה ניתנה, ולא מעבר לכך.

פשיטא, משהוגשמה התכלית שלשמה ניתנה הערבות ואין עילה לחילוטה בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, חובה על המדינה להחזיר את כספי הערבות למפקידיהם כחלק מחובת הנאמנות החלה עליה בהחזקה ובשמירה של כספי ציבור".

  ועוד נקבע באותו פסק הדין (בסעיף 21 להחלטה), כי:

"למדינה לא נתונים הכוח והסמכות לעכב או לחלט כספי ערובה שניתנו על ידי נאשם לתכלית שחרורו מן המעצר, או לתכליות דומות במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדו, לצורך הסבתם לתשלום פיצויים עונשיים לנפגע עבירה. תכליתם של כספי הערובה נועדה להשיג מטרה מוגדרת שלשמה הופקדו הכספים בנאמנות בידיה של המדינה. בין תכליות הערובה לא נכללה מטרה להבטיח תשלום פיצוי למתלונן...".

6.לפיכך, מחליט אני אפוא לקבל את בקשת ב"כ הנאשם, לבטל את החלטתי מיום 14.12.11 ומיום 25.12.11 ולהעביר לב"כ הנאשם את מלוא סכום כספי הפיקדון 10,000 ₪.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ב, 26 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: