מדינת ישראל נ' סלימני

החלטה

1.המשיב הגיש ביום 12.10.09 , בקשה לחישוב פסילה.

2.בית המשפט הורה ביום 13.10.09 על העברת הבקשה לתגובת המשיבה בתוך 14 ימים. המשיב נתבקש להגיש לבית המשפט מסמכים מטעם משרד הרישוי.

3.ביום 22.10.09 הוגשה בקשה חוזרת מטעם המשיב בצירוף אישורים מטעם משרד הרישוי.

4.בהעדר תגובה מטעם המבקשת, בית המשפט הורה ביום 4.11.09 , על תום תקופת הפסילה.

5.המבקשת טוענת, כי תגובתה נשלחה בטעות לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 2.11.09 . לטענתה החלטת בית המשפט מפלה נידונים אחרים אשר בקשותיהם נדחו בעבר.

מכאן הבקשה שבפני.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. המשיבה נתבקשה להגיב בתוך שבועיים, מיום מתן ההחלטה ביום 13.10.09 , תגובתה לבית המשפט המחוזי הוגשה רק ביום 2.11.09. דהיינו, בקשה זו הוגשה בחלוף שבועיים מיום מתן ההחלטה.

7.בית המשפט סיים את מלאכתו עם מתן ההחלטה. בית המשפט העליון קבע ברע"פ 5436/09 נהוראי מלול נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 1.11.09), כי בקשתו של המערער ל"עיון חוזר" בבקשה לחישוב תקופת פסילה נעדרת כל בסיס בדין. לצורך השוואה כב' השופט ג'ובראן הפנה לסעיף 49 לפק' התעבורה, הדן בפסילה זמנית בטרם ניתן פסק דין. אף אם כי המקרה בו עסקינן שונה מנסיבות התיק הנ"ל, הקביעה בעניין הבקשה לעיון חוזר היא מחייבת גם במקרה דנן.

8.בהתאם להלכה אשר שנקבעה בנהוראי,הרי שאין מקום לעיון חוזר אולם רק במקרים קיצוניים, מקום שבו קיים עיוות דין חמור, טעות גסה, מידע מרעיש שיש בו כדי ליצור החלטה שגויה בעליל, אין בית המשפט סוגר את דלתותיו. בחנתי את הבקשה לגופה ואין היא מצדיקה שינוי החלטתי. בנסיבות העניין, חלוף השנים מאז הטלת עונש הפסילה, העובדה כי המשיב לא חידש את רישיון הנהיגה שלו, טענה הנתמכת באסמכתא של רשות הרישוי ולא נהג מאז נודע לו על גזר הדין, מצדיקים את אי שינוי החלטתי.

9.נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' כסלו תש"ע, 18 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: