מדינת ישראל נ' סלימאן

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל.

ניתנה והודעה היום א' אדר תש"ע, 15/02/2010 במעמד הנוכחים.

דניאלה שריזלי, שופטת

גזר דין

הנאשם הוא תושב הכפר חוסאן שבאיזור.

הנאשם נעצר ביום 30/10/08, בשעת צהריים ברח' אחד העם בת"א, כשהוא שוהה בישראל ללא אישור כניסה כדין.

הוגש בחודש יולי 2009 כתב האישום הנוכחי המייחס לנאשם עבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

הדיונים נדחו פעם אחר פעם לאחר שמנהלת התאום והקישור לא ניפקה לנאשם אישורי כניסה, למרות הוראתי.

היום הותרה כניסת הנאשם לישראל כדי לאפשר לו להתייצב למשפטו.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע בעבירה דלעיל.

המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי בצדו, כשהיא שמה דגש על חומרת העבירה ובמיוחד על העובדה שמדובר במי שכבר הורשע בעבר, נדון לעונשי מאסר בגין אותה עבירה ושב ומבצע את העבירה.

הסנגור מבקש לגלות מידה רבה של רחמים, ולתת משקל לקולא לעובדה שהנאשם הודה מיד במיוחס לו, התייצב למשפטו, אין לו עבירות נלוות, ובעיקר העובדה המצערת שכניסתו לישראל נועדה להביא פרנסה למשפחתו.

לכאורה, עניינו של הנאשם אינו מורכב. העבירה כשלעצמה חמורה. הנחייתו הברורה של בית המשפט העליון היא לגזור על תושבי האזור אשר מפרים את חוק הכניסה לישראל עונשי מאסר בפועל. הרציונל שבבסיס החוק הוא הפגיעה הקשה באינטרסים ציבוריים-לאומיים, הפגיעה בריבונותה של המדינה ובעקיפין גם בביטחונה. חומרה יש ליחס לעובדה שמדובר במי שכבר הורשע שלוש פעמים, בגין ארבעה אירועים של כניסה לישראל ושהיה בה שלא כדין. הנאשם כבר נדון בשנת 2003 למאסר בפועל ולמאסר על תנאי. הנאשם נדון גם בשנת 2005 לעונש מאסר בפועל ושוב בחודש ספטמבר 2006, נדון לשלושה חודשי מאסר בפועל כשבצידו מאסר על תנאי.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם אינני מתעלמת מהנסיבות האישיות שמנה הסנגור. הנאשם הוא בן 37, הוא נשוי ואב לשלושה ילדים. אין לי ספק כי יש ממש בטענת הסנגור כי פרנסת המשפחה בדוחק רב. לקולא אזקוף גם את העובדה שהנאשם עשה מאמצים כנים להתייצב למשפטו, שהרי יכול היה פשוט להתחמק ולא להתייצב.

בסופו של יום החלטתי לתת משקל מכריע לעובדה שמאז האירוע חלפו כשנה וארבעה חודשים. נגד הנאשם לא נפתח תיק נוסף. הנאשם הודה מיד במיוחס לו ונראה שסופסוף הפנים את חומרת האיסור שבהתנהגותו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם בגין העבירה בה הורשע, את העונשים הבאים:

1.מאסר על תנאי בן 9 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 2 שנים מהיום עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

2.קנס כספי בסך 2,500 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו.

סכום הקנס יקוזז מערבות במזומן שהפקיד הנאשם לשחרורו בערבות בת"מ 15425/08.

זכות ערעור משך 45 יום מהיום.