מדינת ישראל נ' סלימאן(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של שהיה בישראל שלא כחוק לפי ס' 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952, ובמסגרת הסדר טיעון - בכתב אישום המתוקן גם בעבירות של פריצה לרכב לפי ס' 413ו סיפא לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), חבלה במזיד לפי ס' 413ה לחוק וגניבת רכב לפי ס' 413ב(א) לחוק, כמו גם בעבירה נוספת של שהיה בישראל שלא כחוק, כנ"ל.

על פי האישום הראשון, בתאריך 29.3.09 בשעה 2:00 או בסמוך לכך, בטייבה, התפרץ הנאשם בצוותא עם שניים אחרים לרכבו של אל-סתאר שיך יוסף, באופן שאינו ידוע למאשימה, ונכנס לתוכו בכוונה לגונבו. בנסיבות אלה, שבר הנאשם בצוותא עם האחרים את מתנע הרכב (סוויץ') במזיד, וגנב את הרכב בצוותא עם האחרים, ובנסיבות אלה שהה הנאשם בישראל שלא כחוק.

על פי האישום השני, בתאריך 7.3.11 בשעה 7:00 או בסמוך לכך, בפינת גשר הארי בנתניה שהה הנאשם בישראל שלא כחוק.

2.במסגרת הסדר הטיעון, הגיעו הצדדים להסכמה כי הנאשם יחזור בו מכפירתו בעבירות בהן לא הורשע ביום 12.4.11, כתב האישום יתוקן, וכל צד יטען לעונש כראות עיניו.

3. על פי טיעוני ב"כ המאשימה, הנאשם הינו יליד 88', והורשע לאחר שחזר מכפירתו, בכתב אישום מתוקן.

רבות נפסק בדבר החומרה בעבירות רכוש, שהוגדרו כמכת מדינה המשפיעה באופן ישיר, מיידי ומוחשי על בטחון הציבור ואיכות חייו.

העבירות בקשר לרכב ממוקמות בסימן הראשון בפרק י"א, ולא בכדי הוסף סימן זה לכל העבירות הקשורות ברכב – דבר המלמד על חומרת העבירות.

עבירות רכוש הן עבירות שמידת גילוי מבצעיהן הינה בין הנמוכות ביותר, ועל כן המבצע עבירות אלו – לוקח בחשבון את העובדה שהסיכוי שיתפסו אותו נמוך, ולכן נוטל סיכון, וזו הסיבה שכאשר מצליחות רשויות החוק לאתר את מבצעי עבירות הרכוש ולהעמידם לדין, על בית המשפט לסייע במלחמה זו בדרך של הטלת עונשים כבדים מאד, אשר אולי בהם יהא כדי להרתיע אחרים.

לא היו קשיים ראייתיים בתיק.

הנאשם נעדר עבר פלילי, אך יש כניסה קודמת לישראל – והתיק נסגר מחוסר עניין לציבור במרץ 2011.

בנסיבות אלה עותרת התביעה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, כשלעמדת התביעה הענישה הראויה בתיק זה הוא עונש מאסר שלא יפחת מ-15 חודשי מאסר בפועל, מע"ת, פיצוי למתלונן, וקנס.

מאידך, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם הודה, חסך זמן שיפוטי יקר, לו היה הנאשם מנהל הליך של הוכחות - היה מתברר כי קיימים קשיים ראייתיים, אך נוכח פרק הזמן הארוך שנקבע עד שמיעת הראיות, הנאשם ביקש להודות בכתב אישום מתוקן, ולטעון טיעוניו לעונש.

הנאשם יליד 88', ללא עבר פלילי, סטודנט לתקשורת של האוניברסיטה הפתוחה בירושלים, כאשר לומד בשלוחה בטול כרם. הנאשם הינו ללא אישורי שהיה בישראל, בן למשפחה בת 10 נפשות, סיים שנה ראשונה, ואמור להתחיל את השנה השניה.

לא בכדי המאשימה חזרה בה או תיקנה את כתב האישום באשר לביצוע העבירות בצוותא, ולו המאשימה היתה מנהלת חקירה אמיתית בנוגע לב"צוותא" אולי היו מגיעים לתוצאות אחרות.

העבירה בוצעה לפני כשנתיים, הרכב שנגנב מהעיר טייבה לפנות בוקר – נתפס כבר למחרת בצהריים או נמצא בנתניה ברחוב מסוים - והוחזר לבעליו, כך שהנזק שנגרם אינו גדול.

הנאשם אכן הורשע בעבירות של פריצה לרכב וחבלה במזיד ברכב, אך עבירות אלה עומדות פחות בפני עצמן, וצריך להסתכל עליהן כמקשה אחת יחד עם גניבת הרכב, והמאשימה תמיד בוחרת לפרק את אותן העבירות עצמן. אי אפשר לגנוב רכב בלי לפרוץ אליו.

לנאשם אין עבר פלילי. הוא נכנס לארץ בכדי לסייע למשפחתו.

אין לנאשם כניסות אחרות לישראל, הוא לא מעורב בעבירות אחרות – כך שבהחלט מדובר במקרה נקודתי.

הפנה לת"פ (ת"א) 40104/08 מדינת ישראל נ' משה טובי – שם הורשע אדם ב-7 אישומים של קשירת קשר, קבלת דבר במרמה, גניבת רכב, סחר ברכב גנוב ועוד, אמנם זה אדם שעבר הליך של טיפול וגמילה, ושם הוארך מע"ת, ונגזרה ענישה של של"צ.