מדינת ישראל נ' סלותי

החלטה

1.בפניי בקשת הנאשם מיום 08.05.11 להורות על ביטול כתב האישום נגדו בתיק זה, מחמת הגנה מן הצדק. בקשה זו מנומקת בכך שהמאשימה בחרה להעמיד את הנאשם לדין בגין עבירות כנגד שוטרים, ואילו, מנגד, בחרה המאשימה שלא להעמיד לדין את אותם שני שוטרים וסגרה מחוסר ראיות מספיקות את התיק נגדם, בו התלונן הנאשם על תקיפתו על ידם.

2. המאשימה בתגובתה בכתב לבקשה סקרה את דוקטרינת ההגנה מן הצדק מעת לידתה בפסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 2910/94 יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 221 וכן ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט (6), 776), ועד לחקיקת סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), שעיגן בחוק כטענה מקדמית את הדוקטרינה הנ"ל, ולפיו רשאי נאשם לטעון, לאחר תחילת המשפט, טענה מקדמית, כדלקמן:

"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

ב"כ המאשימה ציינה בתגובתה הנ"ל, כי התיק בו הוגשה תלונת הנאשם כנגד השוטרים במח"ש נסגר לאחר חקירה, מחוסר ראיות מספיקות, ואף עררו של הנאשם על ההחלטה הנ"ל נדחה על הסף.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, כי אין כל פסול ופגיעה בתחושת הצדק וההגינות המשפטית בהחלטת המאשימה להעמיד את הנאשם לדין, וכי אין לראות בסגירת התיק כנגד השוטרים במח"ש משום הצדקה כלשהי להעלאת טענת הגנה מן הצדק, מה גם שהשוטרים הוזמנו לחקירה במח"ש והתיק נגדם נסגר מחוסר ראיות, לאחר קיום חקירה בבחינת הראיות שנאספו במסגרתה.

לפיכך, ביקשה ב"כ המאשימה בתגובתה לדחות על הסף את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק".

3.הנני בדעה, כי בשלב זה של הדיון, עובר לשמיעת הראיות בתיק, אין מקום להיעתר לבקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, אך ורק מן הטעם כי תיק החקירה הנ"ל כנגד השוטרים נסגר מחמת חוסר ראיות מספיקות. די בשלב זה בהבהרת המאשימה, לפיה התנהלה חקירה במח"ש לבירור תלונת הנאשם, במסגרתה נחקרו השוטרים, שאז הוחלט בדבר סגירת התיק מחוסר ראיות ואף ערר של הנאשם בעניין זה נדחה, על מנת להצדיק את דחיית בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. נוכח כל האמור לעיל, לא נחה דעתי בשלב זה של ההליך המשפטי, כי עסקינן בכתב אישום שהוגש בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, כנדרש בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי, וכפי שעולה מניתוח פסיקתו הנ"ל של בית המשפט העליון, אשר קדמה לחקיקת הסעיף, וקבעה כי מדובר במהלך קיצוני שבית המשפט נזקק לו אך במקרים חריגים ביותר בהם מדובר בהתנהגות נפסדת, שערורייתית או רשלנית במיוחד של הרשויות.

4.אשר על כן, בשלב זה, אין מקום להיעתר לבקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, והנני מורה על דחיית הבקשה.

החלטה זו תומצא לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"א, 25 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: