מדינת ישראל נ' סלומון

גזר דין

הרקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר עובדות, בכתב אישום מתוקן, בעבירות חבלה בכוונה מחמירה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

על פי כתב האישום חשד הנאשם במתלוננים, קלוד ומאיר, אב ובנו, כי הם מסרו ידיעות למשטרה אודות סמים בביתו ובבית חבריו. על יסוד חשד זה החליט הנאשם לפגוע בשנים, ופנה תחילה לתחנה המרכזית בבאר-שבע לחפש את מאיר. במוצאו את מאיר קרא לו הנאשם להתלוות אליו, כביכול על מנת לחלוק עמו סמים, וכך פנו לבית נטוש וילכו שניהם יחדיו. בבית הנטוש, החל הנאשם להכות את מאיר באגרופים ואף דקר אותו מספר פעמים בגופו, לרבות דקירה אחת בחזה, בכוונה לגרום לחבלה חמורה.

עוד על פי כתב האישום, משהצליח מאיר להימלט מהנאשם, פנה הנאשם לביתו של קלוד ודפק על דלתו. משפתח קלוד את הדלת, דחף אותו הנאשם למיטה בסלון, סגר את דלת הבית ודקר אותו ברגליו באמצעות סכין. שני הנפגעים נפצעו וטופלו בבית החולים, כמפורט בכתב האישום. מאיר אף אושפז ושוחרר למחרת.

יוער, כי בפרוטוקול הדיון מיום 5.6.13, נערך ברור עם ב"כ הצדדים אודות טענות שונות הקשורות למעשה, אשר הנאשם טען בפני שירות המבחן. הסנגור הבהיר כי הנאשם עומד מאחורי הודאתו בכתב האישום כפי שהוא, ואינו מבקש לחזור בו מההודיה. עם זאת, הסכימו הצדדים להוסיף עובדת רקע מוסכמת והיא כי המתלוננים הציקו לנאשם בעבר.

הכרעת הדין בתיק זה ניתנה עוד לפני כניסתו לתוקף של תיקון 113, ולפיכך התיקון אינו חל באופן ישיר על העניין. הטיעון לעונש נדחה מפעם לפעם, שכן הסנגור קיווה להציג חוות דעת פסיכודיאגנסוטית אודות הנאשם. תקווה זו נכזבה והסנגור ביקש תחת זאת תסקיר, ואכן הוגש תסקיר מפרט המלמד על נסיבותיו של הנאשם וכן חוות דעת פסיכיאטרית שניתנה בעניינו (תע/1). יוער כי דחיות אלה לבקשת הסנגור נעשו למרות שהנאשם היה עצור כל התקופה.

חוות הדעת הפסיכיאטרית (אשר מסיבה כלשהי לא נמצאה בתיק בית המשפט בעת כתיבת שורות אלה ולפיכך "משכתי" אותה מחדש מתוך תיק המעצר), ניתנה ביום 27.6.11. עולה מחוות הדעת, שהנאשם לא בעל היסטוריה של מחלות פסיכיאטריות, ואף בדיקות שנעשו בעבר, אגב הליכים פליליים, לא הניבו מסקנה כזו. כן הוערך כי, מעבר להפרעת אישיות מסוימת, קיימים אצלו "שינויים מנטאליים" מסוימים עקב השימוש הנרחב בסמים במשך חייו.

מתסקיר שירות המבחן (והסברי הרקע של הסנגור) עולה כי הנאשם, בן 31, מכור לסמים מנערותו המוקדמת. הנאשם התקיים ערב מעצרו מקצבת נכות של הביטוח הלאומי, נכות שנגרמה עקב פציעה ברגלו שנגרמה בניסיון התאבדות בצעירותו. הנאשם סיים תיכון, למרות תחילת התדרדרותו באותה עת, בסיוע של משפחתו התומכת. אולם, הנאשם לא הצליח לסיים את שירותו הצבאי באופן נורמטיבי, וניהל מאז אורח חיים שולי. הוא ניסה להיגמל מסמים, מספר פעמים, במסגרות שונות, אך ללא הצלחה.

הנאשם מסר כי בשנתיים בהן הוא עצור בתיק זה הפסיק את השימוש בסם, ואף התקרב לדת. אולם, שירות המבחן לא התרשם כי הנאשם בשל כעת לטיפול אינטנסיבי כדוגמת קהילה טיפולית, ולא יצליח לגייס הכוחות הנדרשים לעבור תהליך שכזה, מחוץ לכותלי הכלא. שירות המבחן התרשם ממאפייני אישיות מסוימים, שלא אפרט, היוצרים מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות אלימה בעתיד. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. עם זאת, נוכח הצלחתו להימנע משימוש בסמים בבית הסוהר, שירות המבחן המליץ שישולב באמצעות שב"ס "במסגרת טיפול ממושכת התואמת את צרכיו בין כתלי הכלא" (ההדגשה נוספה – א"א).

אורח החיים השולי, עליו מדווח שירות המבחן, בא לידי ביטוי גם בגיליון הרישום הפלילי של הנאשם (תע/2). המדובר ברישום אופייני למי ששקוע עמוק בשימוש בסמים, וכולל עבירות רכוש רבות, ועבירות סמים לא מעטות, לשימוש עצמי. נרשמו עבירות אלימות מועטות, שאינן הסוג החמור ביותר ואינן דומיננטיות (מספר עבירות איומים ואלימות כלפי רכוש, ופעם אחת "חטיפת ארנקים"). הנאשם ריצה מספר עונשי מאסר בפועל (פעמיים למשך יותר משנה, כולל הפעלה של מאסרים על תנאי), אך זוהי הפעם הראשונה בה מורשע הנאשם בעבירות אלימות מהסוג החמור.

טיעוני הצדדים

ב''כ המאשימה עמד על ההיבטים המחמירים של האירוע, הפגיעות במתלוננים שהיו לא מעטות והצריכו טיפול בבית חולים, המניע של פגיעה במי שלכאורה הלשין, והתכנון המדויק של מסע הנקמה הכפולה, המלמד גם על עורמה וגם על נחישות. התובע הדגיש גם את הפסיקה המחמירה בעבירות אלימות חמורות בכלל, ועבירות הנעשות תוך שימוש בסכין בפרט. התובע ביקש להטיל ענישה ההולמת את חומרת המעשה ואשר תשיג גם את מטרות ההרתעה.

ב"כ הנאשם פתח בתיאור בדידותו של הנאשם בעולם. הוא הצביע על כך שמשפחתו של הנאשם כבר אינה מלווה אותו לבית המשפט, ואף חברתו שלוותה אותו בשלבים הראשונים, הפסיקה לעשות כן עם התקדמות המשפט. הסנגור חזר ופירט את נסיבות חייו של הנאשם, אשר נפל לסמים מגיל צעיר, ובשל "מחלה" זו השתבשו כל חייו. ב"כ הנאשם הדגיש כי משפחתו של הנאשם הייתה משפחה תומכת, אך אלה התייאשו מלהחזירו למוטב בשלב מסוים, לאחר מספר ניסיונות. הסנגור ביקש לראות באור חיובי את הניסיונות החוזרים ונשנים של הנאשם להיגמל, דבר המלמד על רצון טוב של הנאשם ופוטנציאל חיובי.

הסנגור חולק על מסקנת שירות המבחן לפיה אין הנאשם רוצה באמת בשיקום אלא מחמת ההליך המשפטי. הסנגור סבור כי, הפסקת השימוש בסם בין כותלי הכלא והתקרבות הנאשם לדת, מלמדים אכן כי הוא מפנים שהוא הולך ומאבד את חייו בגלל הסמים, ובהקשר זה, סוף סוף, "נפל לו האסימון". הסנגור הזכיר כי הנאשם עצור למעלה משנתיים, וכך, בכל מקרה, ריצה עונש מוחשי. לשיטתו, הדרך הנכונה תהיה לאפשר עתה לנאשם לצאת ולהשתקם מחוץ לכותלי בית הסוהר, במסגרת קהילה טיפולית.

שני הצדדים הגישו פסיקה. כדרכם של תיקים כאלה, הדבר העיקרי אותו ניתן ללמוד מהפסיקה הוא כי המשפט הישראלי אינו מצטיין במדיניות ענישה ברורה ואחידה, למרבה הצער. מגוון העונשים רב מאוד, אף על מעשים דומים ונסיבות דומות. עם זאת, צודק הסנגור כי עיקרה של הפסיקה שהוגשה על ידי המדינה, אשר כללה ענישה בת 6- 8 שנות מאסר, עסקה במקרים בהם נגרמו נזקי גוף חמורים למדי, שלא כמו במקרה שלנו. הסנגור הציג מקרים של ענישה מקלה, בת שנה או שנתיים מאסר בפועל בשל חבלה בכוונה מחמירה, אולם, במרבית המקרים, לא מדובר היה במי שיש לו עבר פלילי מכביד, או שמדובר היה במי שהראה שיקום מוצלח או לפחות פוטנציאל שיקומי רציני.

דיון

כאמור, הכרעת הדין בתיק זה ניתנה לפני כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין. כך, שאף על פי שניתן לקבל השראה מהחוק החדש, הדין החל הוא עדיין הדין הישן, אשר עיקרו איזון בין אינטרסים וערכים נוגדים.

אפתח ואומר, כי, למרות שמטבע הדברים שירות המבחן עסק בעיקר בהתדרדרות הנאשם לסמים, וראה את העבירה הנוכחית כעבירה הקשורה להתדרדרות זו, איני בטוח שתמונה זו משקפת בבהירות את הנסיבות. הנאשם משתמש בסמים כבר מגיל 13, ומכור לסמים כבר שנים ארוכות מאוד. למרות זאת, אין בעברו עבירות אלימות חמורות. לא עבירות חמורות מבחינת עוצמת האלימות, ולא חמורות מבחינת ההקשר, המניע, התכנון או ההכנה. הסמים הביאו, ככל הנראה, למעשים של גניבה ושימוש בסם (כמובן), אך איני מוצא קשר ישיר בין זאת לבין מסע הנקמה בו עסק הנאשם במקרה הנוכחי.