מדינת ישראל נ' סלאמה

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום שתוקן לקולא, במסגרת התיק העיקרי, בביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין] וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין בכך, שבסוף חודש אוקטובר 2010 התפרץ לבית מגורים בקלנסווה תוך שבירת התריסים וגנב מחשב נייד ושני פלאפונים. כיומיים לאחר מכן, מחר את המחשב הנייד ואחד מהפלאפונים תמורת 850 ₪.

הנאשם צירף תיק נוסף – ת.פ. 41463-12-10 – בו הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין והפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין בכך, שביום 23.12.10 הפר תנאי שחרור והסתובב ברחוב ללא מפקח, וכשנתפס על-ידי שוטר שהודיע לו על עיכובו נמלט ממנו בריצה ונתפס.

2.במסגרת הסדר חלקי בין הצדדים, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, כשהתביעה הצהירה על עמדה עונשית של מאסר בפועל שלא יפחת משנה וענישה נלווית. ייאמר, כי נתקבלו שני תסקירים בעניינו של הנאשם הכוללים המלצה להטלת צו מבחן של שנה. בנוסף, לבקשת הסניגור נשלח הנאשם לממונה על עבודות השירות, ונתקבלה חוות-דעת כי הינו כשיר לרצות עונש מאסר בדרך זו.

3.ב"כ המאשימה הדגישה כי המדובר בארוע רכוש חמור המהווה חלק מ"מכת מדינה" ופגיעה בבית-מבצרו של המתלונן הספציפי, כשלאחר מכן הנאשם אף הפר את האמון שניתן לו על-ידי בית-המשפט. עיון בתסקיר מעלה קיומו של קושי כלכלי, ואין בשיקול זה לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם כדי להצדיק ענישה שאינה בהלימה לאינטרס הציבורי המחייב השתת ענישה להרתעת הנאשם ואחרים שכמותו. על כן, עותרת היא להשתת עונש מאסר בפועל שלא יפחת משנה, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. לתמיכה בעמדת התביעה הוצגה פסיקה של בית-המשפט העליון הקוראת להחמרה בעונשם של אלו המעזים הפוגעים בביתם ובכבודם של בעלי הרכוש.

4.הסניגור הדגיש, כי המדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר לקח אחריות על מעשיו. עוד הוברר, כי המתלונן הינו שכנו של הנאשם, אשר הגיע למשטרה ומסר כי רכושו הוחזר וכן כי התקיימה "סולחה" בין הצדדים וברצונו לבטל את התלונה (ראו ת/1, ת/2). לטענתו, נסיבות ביצוע העבירה מעידות יותר על נזקקות לטיפול, על רקע נסיבותיו הקשות, ולא על דפוסים עברייניים. עוד הזכיר, כי הנאשם שהה במעצר כשבוע וכן בתנאים מגבילים במהלך תקופה ממושכת (24.11.10 – 21.8.11), כשאכן הפר את תנאי השחרור פעם אחת, נבהל מהשוטר וברח לביתו. למרות ההפרה, בהמשך אושרה יציאה לעבודה. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן ונתרם מהקשר. לאור נסיבות הנאשם, עמדת המתלונן, הודאתו במיוחס לו והתקופה שבה הוגבלה חירותו עותר הסניגור להסתפק בענישה של מאסר שתרוצה בעבודות שירות.

בדברו לבית-המשפט מסר הנאשם את חרטתו וצערו על האירוע.

5.מהתסקירים שהוגשו לעיוני למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו רווק בן 23, הסובל מנכות פיזית בידו מלידה, סיים 11 שנות לימוד ועבד עד שנדרס על-ידי אביו ונפצע בראשו וברגלו. על רקע תוצאות תאונה זו ונכותו הפיסית מלידה, נפגעה, לדבריו, יכולתו לעבוד – והוא נתמך כלכלית על-ידי אביו היות וטרם נהנה מקצבת נכות מהביטוח הלאומי. הנאשם הסביר את מעשיו על רקע מצוקה כלכלית, כשלהתרשמות קצינת המבחן פעל מתוך מצוקה רגשית הקשורה במצבו הבריאותי ומוגבלות תפקודו, אך כיום מבין הוא את חומרתם ומבטא חרטה כנה. עוד תיאר את ההליך המשפטי כמרתיע עבורו, ומסר כי חש תחושות בושה עמוקה מול חברו, המתלונן, ובני השכונה בה מתגוררים. במסגרת הליכי המעצר שיתף פעולה עם קבוצה טיפולית בשירות המבחן ונתרם מהקשר. הנאשם הופנה על-ידי שירות המבחן למחלקת הרווחה על-מנת שיוכל בהמשך להשתלב במרכז שיקומי – תעסוקתי בטירה על-מנת לאבחן את מצבו ולאפשר המשך תעסוקה במסגרתם, אך תהליך זה טרם הושלם. להערכת קצינת המבחן מאסר בפועל תוך שהייה עם עבריינים בעלי דפוסים מגובשים עלולה לפגוע בו. נוכח נתוניו ושיתוף הפעולה של הנאשם, מומלץ להטיל עליו צו מבחן גם על-מנת לאפשר מעקב אחר שילוב במרכז השיקומי – תעסוקתי לצורך מניעת הישנות העבירות.

6.צודקת ב"כ המאשימה, כי מפסיקת בית-המשפט העליון עולה הדרישה להחמרה בעונשם של עבריינים הפורצים לבתיהם של אזרחים תמימים (ראו, למשל, את דבריו של כב' השופט מלצר בע"פ 7453/08, מדינת ישראל נגד אואזנה ואח', פורסם בנבו, מיום 31.12.2008). מדיניות הענישה המתחייבת בעניינו של מי שמעז לפגוע ברכושו, בפרטיותו ובבטחונו של בעל הרכוש היא של השתת עונש מאסר מאחורי סורג בריח, גם אם המדובר בהסתבכות ראשונה בפלילים. הדברים נכונים במיוחד כאשר המדובר בנאשם אשר לאחר מכן מפר את אמון בית-המשפט ואינו מקיים את תנאי השחרור.

7.עם זאת, הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, ושוכנעתי, שבעניינו של הנאשם נתקיימו מספר נסיבות המביאות לכך שהמדובר במקרה חריג המאפשר לסטות ממדיניות הענישה המתבקשת. במרכז השיקולים, מצויה עמדתו של המתלונן – שכנו של הנאשם. כאמור, מתיק החקירה עולה כי לא היה מעוניין בקיומו של הליך כנגד הנאשם. זאת, בשל הרצון לשמר את היחסים התקינים בין המשפחות לאחר שנעשתה "סולחה" וכן לאחר הרכוש הוחזר לו במלואו. עמדה זו של המתלונן מאפשרת ליתן משקל ממשי לנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר סובל מנכויות פיסיות וזקוק לשיקום ולטיפול. כמו-כן, במצב דברים זה, כשהנאשם לוקח אחריות על מעשיו ונתרם מהקשר עם שירות המבחן, ניתן להתחשב בהערכה כי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח תאיץ הטמעת נורמות עברייניות, שאינן מגובשות בשלב זה של חייו, וכן לא ניתן להתעלם מימי מעצרו והתקופה הארוכה במהלכה שהה בתנאים מגבילים.

8.לאור האמור לעיל, איזון ראוי בין כל האינטרסים והשיקולים העומדים לחובתו ולזכותו של הנאשם, מוביל לכך שניתן להקל בעונשו של הנאשם תוך הטלת עונש ממשי – אך בדמות עבודות שירות, לצד קנס וצו מבחן שהינו, ממילא, בעל אופי טיפולי – הרתעתי.

9.לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 6 חודשים אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

עבודות השירות יבוצעו במרכז גריאסי דורה בנתניה בימים ובשעות המפורטים בחוות-הדעת מיום 30.1.12, והחל מיום 1.4.2012. במועד זה, על הנאשם להתייצב עד השעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות.

מובהר לנאשם, כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו. כמו-כן, עליו לעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות הפתע. מובהר, כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע; מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון ו/או עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

קנס בסך 2500₪, או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.7.12.

ניתן צו מבחן למשך שנה מהיום.

הוסבר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי הפיקוח, ניתן יהיה להחזירו לביהמ"ש ולהוסיף על עונשו.

משום עיכוב ביצוע המאסר (בעבודות שירות) ועל מנת להבטיח את התייצבות הנאשם לריצוין והשלמתן – תיאסר יציאת הנאשם מהארץ עד לתום ביצוע העבודות והערובות שהופקדו במסגרת תיק המ"ת ישמשו מעתה כבטוחות לצורך כך.